כל עוד החומר רך

שני מהפכים עברה ירושלים – בימי יאשיהו ואחרי מותו.

יאשיהו הפך את דרך מנשה מקצה לקצה, טיהר מעבודת אלילים והחזיר את הממלכה לברית יציאת מצרים ולספר התורה, עם הפסח הגדול:
"רגע אדבר על גוי ועל ממלכה
לִנתוֹש ולִנתוֹץ וּלהַאֲביד –
ושב הגוי ההוא מֵרָעָתוֹ אשר דברתי עליו,
ונִחַמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו" (י"ח, ז-ח);

יהויקים, בחסות פרעה ומצרים, חזר לדרך מנשה, בעיקר ברדיפת נביאים ובשפיכת "דם נקי" (כ"ו, כ-כג; מלכים ב כ"ד, ג-ד) ובמתן לגיטימציה לבמות ה"תֹפֶת" ב"גֵיא בן הִנֹם" (י"ט, ה-ו). בית ה' אמנם נשאר בטהרתו מימי יאשיהו, אבל בעיר ירושלים האלילות הרימה ראש:
"ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע –
ועשה הרע בעינַי לבלתי שְמֹעַ בקולי,
ונִחַמתי על הטובה אשר אמרתי להֵיטיב אותו" (י"ח, ט-י);

הקַדָר ב"בֵית היוצר" יכול לשנות את הכלי שהוא מעצב כל הזמן, מכלי רחב ופתוח לכלי צר ועמוק, ולהיפך. הכל הפיך, כל עוד החומר רך "על האָבְנָיִם" (י"ח, ג). 

לנוכח המהפך החוזר בראשית ימי יהויקים, צפה ועלתה במשל "בית היוצר" נבואת ההקדשה של ירמיהו בהיותו נער:
"רְאֵה הִפקַדתיך היום הזה על הגוֹיִם ועל הממלכות
לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, לבנות ולנטוע" (א', י).

זמן קצר אחר כך כבר נשלח הנביא עם "בַּקְבֻּק יוֹצֵר" מחרס, "כלי היוֹצֵר אשר לא יוּכַל לְהֵרָפֵה עוד" (י"ט, א; י-יא), ולשבור אותו כמשל נבואי על חורבן העיר, בסתירה חריפה למשל "בית היוצר".

יש תקופות ארוכות בהן ההיסטוריה מתעצבת "על האָבְנָיִם" והיא הפיכה, אבל יש רגעי הכרעה בהיסטוריה בהם "כלי היוצר" כבר נצרף בתנור והתקשה, ואי אפשר עוד לעצבו מחדש.

באדיבות אתר 929