ככה לוותר למלך סדום?

פרק יד הוא חריג בספר בראשית. הוא סיפור היסטורי קדום על קואליציה של מלכים מסופוטמיים (מבקעת הנהרות, הפרת והחידקל) שבאה להילחם בעבר הירדן המזרחי מצפון והרחק דרומה, אולי עד אזור אילת. בדרך חזרה היכו את סדום ועמורה, לקחו את לוט בשבי, וחזרו צפונה.

כדרלעמר ואמרפל מייצגים נאמנה את המלכים המסופוטמיים. נמצאו תעודות קדומות על תקופת הקואליציות, שבה כל מלך מסופוטמי חשוב הוביל אחריו כ-15 עד 20 מלכים למסעות כיבוש ומלחמה. בסופו של דבר חמורבי הבבלי השתלט על מסופוטמיה כולה והקים אימפריה בבלית. זאת תקופת אברהם.

אבל הפרק בתורה לא בא לספר היסטוריה מסופוטמית. הוא בא לספר על המלחמה היחידה של אבר(ה)ם, וזהו גם המקום היחיד שאבר(ה)ם נקרא 'עברי'. חז"ל פירשו את הביטוי 'עברי', שאבר(ה)ם מעבר אחד, וכל העולם מעבר אחר. והנה אבר(ה)ם יצא למלחמה לא כדי לכבוש ארץ (כמו רוב השליטים), ולא כדי להיות למלך חשוב, ולעשות לו שֵם. כאשר עשו לו בשובו קבלת פנים גדולה בהנהגת מלכיצדק, סירב אבר(ה)ם לקחת לעצמו אפילו משהו מן השלל, כי הוא יצא למלחמה רק כדי להציל את לוט בן אחיו! בזה הוא 'עברי'. ההיסטוריה של כיבושים ושלל עם גאוות ניצחון לא עניינה אותו. רק הצלה של בן אחיו, ולא שום חלק בשלל.

חכמי התלמוד (נדרים לב) עוד יתווכחו בשאלה אולי אברהם לא צדק כאשר ויתר על כל דרישה ממלך סדום תמורת השבת הרכוש. למשל – להציב בסדום חוקי 'צדקה ומשפט' מבית אברהם, שלא יצטרך אחר כך להתפלל עליה כעני בפתח. אבל אבר(ה)ם יצא למלחמה רק כדי להציל את בן אחיו ולא שום דבר אחר.  

באדיבות אתר 929