כי אתה עמדי

מזמור כ"ג שופע ביטחון ושלווה. המשורר מרגיש בטוח כל כך עד שהוא מכריז "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (ד), ואתה מדמיין את המשורר מקפץ לו בגיא צלמוות ללא מורא ופחד. מתקבל הרושם שהמשורר לא נרתע מגיא הצלמוות מפני שהוא יודע שהאל יציל אותו כל אימת שיופיע איום כלשהו. במדרש עולה קריאה אחרת, קריאה שביסודה התמודדות עומק של האדם עם אימת ה'גיא צלמוות' בחייו:

אמר ר' ראובן: אלו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול "כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט" (ישעיהו ס"ו, טז),'ה' שופט' אין כתיב כאן אלא "נשפט", הוא שאמר דוד ברוח הקדש: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהילים כ"ג, ד)
(שיר השירים רבה פרשה ב)

ר' ראובן מצטט פסוק מישעיהו שבו נאמר "כי באש ה' נשפט" - וקורא אותו באופן מילולי (בתוספת המילה 'כביכול') - האל עצמו ניצב במשפט ונושא בתוצאותיו. הביטוי לכך הוא בפסוק שלנו שבו האל צועד לצדו של דוד בגיא הצלמוות. האל נמצא עם דוד לא כמגן, אלא כשותף לנשיאה בייסורים.

על פי קריאה זו הסיבה שדוד אינו ירא, היא לא מפני שהאל יציל אותו, אלא מפני שהוא לא לבד, האל עמו. דוד מוכן לשאת את המצוקה מפני שהוא לא חש מושלך ונעזב בעולם, הוא מוצא את א-לוהיו לצדו, הוא מגלה שהסבל הוא חלק מעמידתו מול האל. הוא מגלה שיש פשר לסבלו.

יפים לכאן דבריו של ויקטור פרנקל בספרו האדם מחפש משמעות:

"הריני מעז לומר, כי אין לך דבר בעולם, שעשוי לעזור לאדם להתגבר אף על הגרוע מכל, כמו הידיעה כי יש פשר לחייו. הרבה חכמה גנוזה במאמר ניצשה: "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך'" (ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, הוצאת דביר עמ' 126)

באדיבות אתר 929