כי אני אתכם

"בַּשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר:  אֱמָר נָא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶל שְׁאֵרִית הָעָם לֵאמֹר:  מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם: וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם ה' וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם ה' וַעֲשׂוּ כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' צְבָאות" (א-ד)

כשבעה שבועות אחרי נבואת התוכחה של חגי שבפרק א' על אי המשך בניית המקדש ניבא חגי נבואת נחמה וחיזוק לבונים. העם בהנהגת זרובבל ויהושע שמע את תוכחתו של חגי, קיבל אותה, וניגש מיד לבנייה. אך כעבור שבועות ספורים מתחילת הבנייה החדשה (שארכה ארבע שנים וחצי), איך יכלו לראות שהבית השני לא ייראה יפה כמו הבית הראשון? שהרי על כך מנחם אותם חגי!

מסתבר, שתחושת הקטנות בעת בניית הבית השני לא הייתה קשורה בהכרח לפארו של הבניין אלא בראש ובראשונה לדרך שבה נבנה. בעת בניית הבית הראשון עבדו רבבות חוצבי אבן, רבבות סבלים ומומחים צידונים לכריתת עצים בדרך מקצועית ועוד ועוד. הבית השני נבנה בחשאי, מחשש שלא תשזוף אותו עין השלטון ועינם של המלשינים, הוא נבנה מחמת זאת מחומרים מאולתרים, בבהילות, בלא תכנון מסודר. בנייה בסגנון 'חומה ומגדל' לעולם לא תקפיד יתר על המידה על היופי ועל הכבוד.

חגי מבטיח לעם את סיועו של ה' לבניין ה'בלתי חוקי'. אכן, באותה שנה פרצו תשע מרידות ברחבי האימפריה הפרסית, ודרייווש לא התפנה כלל לעסוק ב'זוטות' מעין בניית המקדש בירושלים. גם כעבור שנתיים, כשהשלטונות באו לבדוק את אישורי הבנייה, הבונים הצליחו לדחותם בתירוץ קלוש, ולבו של דרייווש דווקא היה עם הבונים.

דרכים רבות לקב"ה לעזור לעמו. ואם רק ירצו, אין זו אגדה!