כיצד להתייחס למקדש ולקרבנות?

שתי נבואות חריפות מופיעות בפרקנו: האחת מוסבת על היחס הראוי לבית ה׳, והשניה עוסקת במעמדם של הקרבנות. בשתי הנבואות מנתץ ירמיהו את התפיסות המקובלות בדורו ביחס למקדש ולקרבנות, המעודדות את העם להמשיך בדרכו הרעה, והופך אותן על פיהן.

א. ׳עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ה׳ וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה׳ (ב) - הנבואה הראשונה בפרק נאמרת לבאים להשתחוות בבית המקדש והיא בנויה במבנה של כלל ופרט: פותחת בשני כללים (ג-ד), לאחר מכן מפרטת אותם (ה-ז, ח-יא) וחותמת במסקנה (יב-טו).

1) מה היחס בין שני הכללים שבראש הנבואה, ואיזה עיקרון עומד ביסוד שניהם?

2) בפסוקים ה-ז נפרט הכלל הראשון. כיצד מתפרשת הטבת הדרכים לפי פירוט זה, ומה המוקד שלה? מהו ה׳מקום׳ שעליו מדובר כאן?

3) בפסוקים ח-יא נפרט הכלל השני. מהי התפיסה המעוותת ביחס למקדש העולה מ׳דברי השקר׳ שנאמרים לעם? בניגוד לתפיסה השקרית האומרת ׳היכל ה׳ המה׳ (ד), מציע הנביא כינוי אחר למקדש: ׳הבית הזה אשר נקרא שמי עליו׳ (י, יא, יד). מה ההבדל המהותי בין שני הכינויים?

ב. במסקנת הנבואה מזכיר הנביא את חורבן שילה. מה משמעות איזכור זה בנבואתנו ומה הלקח שעליהם ללמוד מן העבר? השוואה דומה מופיעה בתהלים ע"ח,נח-סט. חשבו - כיצד עשוי להתפרש בצורה שגויה ההבדל בין שילה לירושלים (שימו לב להבדל בין תיאור המשכן בפסוק ס לתיאור המקדש בפסוק סט).

ג. ׳כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח׳ (כב) כיצד ניתן ליישב את הקביעה האמורה בפסוק זה עם המצוות בתורה העוסקות בהרחבה בהלכות קרבנות? עיינו בפירושים הבאים, ושימו לב להבדלי התפיסה באשר לתפקיד הקרבנות:

רמב"ם, מורה נבוכים ג, לב: ׳דברים אלה היו קשים לכל מי שראיתי דבריו או שמעתי אותם. הם אומרים: ׳כיצד אומר ירמיה על האל שהוא לא צוונו על דברי עולה וזבח, בעוד רוב המצוות באו לזה דווקא?׳ כוונת הדברים... כי הוא אמר ׳הכוונה הראשונה היתה רק שתשיגו אותי ולא תעבדו את זולתי, והייתי לכם לאלהים... ציווי זה להקרבת קרבנות לא היה אלא לשם השגת יסוד זה... כדי שיימחו עקבות העבודה הזרה, ובאתם אתם וביטלתם תכלית זו... כי אתם הטלתם ספק במציאותי ועבדתם עבודה זרה והמשכתם לפנות אל היכל ה׳ ולהקריב קרבנות...׳

אברבנאל: ׳שהנה ישראל כשיצאו ממצרים ובאו לפני הר סיני ושמעו התורה והמצוות לא צום ה׳ דבר מעניין הקרבנות, אבל צום ענייני האמונות והמעשים המשובחים אשר יעשו, אמנם כאשר עשו העגל וראה ה׳ שרירות ליבם הרע... הוצרך לתקן להם צורי ורפואה למחלתם ורשעיהם, ולכן באו מצוות הקרבנות... שלא נצטוו עליהם אם לא היו חוטאים...׳

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"