אפילו משה רבנו צריך לתת דיווח על השימוש בכספי ציבור. אך לא מתוך חשד שהתעשר על חשבון ישראל, אלא כדי לברר שכל תרומה הגיעה ליעדה, ולכל אחד מישראל יש חלק בהקמת המשכן.
פרק ל"ח מסתיים עם מפקד מדוקדק של כל החומרים שניתנו למשכן, ומה נעשה עם כל אחד מהם. כל אדם העוסק בכספי ציבור צריך לדווח במדויק על השימוש בכספים, כדי שלא ידבק בו חשד. אפילו משה רבנו (על כך ניתן לקרוא בפוסט מאת חנן פורת). אולם, נראה שאין מדובר בחשד במובן הפשוט. לא החשש שמשה התעשר על חשבונם העסיק והטריד את העם.
ישראל נצטוו לתת מחצית השקל תרומה לה', כך שלכולם יהיה חלק זהה במשכן. בנוסף לכך, נתבקשו ישראל לקחת מאיתם תרומה לה'. עם ישראל נרתם להקמת המשכן, מנדב מכספו ורכושו, מנדב מכוחותיו, מליבו, מרוחו. כעת, משנסתיימה המלאכה, רוצים הם לדעת שאכן לכל אחד ואחד יש חלק במשכן, חלק במלאכת הקודש. הם רוצים בירור, מפקד, שיעיד שכספם ורכושם, כוחם וליבם, אכן הושקע בבניית המשכן. חוששים הם שכספם שימש אולי למטרות אחרות. ואף אם לא חושדים במשה, טרודים הם במחשבה שמא כספם נאבד וירד לטמיון במהלך העבודה הגדולה, שלא נעשה עימו דבר. דואגים הם שמא לא הכל באמת נצרך להקמת המשכן, והנותר שימש לעשיית דברים שאינם נצרכים באמת בעבודת הקודש, לבניית דברים חיצוניים, מיותרים, ואם כן, אולי אין להם חלק במשכן עצמו.
יתכן גם שמפקד שכזה מהווה בעיה, שהרי המשכן אמור להיות בניין כללי שכל ישראל שווים בו, ואילו הפירוט, הספירה והבדיקה מחלקים אותו, מפרטים אותו, ומשייכים, כביכול, כל חלק וחלק בו למי שנדבו. אך למרות הכל, משה מחוייב לתת פירוט מדוייק ורחב, לברר שהיה שליח נאמן, והרכוש והכוחות הגיעו ליעדם.
למעשה, כל אדם ואדם צריך לנהוג כך בבנותו לו "משכן". בעבודתו הרוחנית, חייב האדם לגייס בתחילה את כל כוחותיו, לרתום את כולם למלאכת הקודש, לבניית אישיותו. לאחר שיבנה, יעשה, יפתח ויעצב, יצטרך, כמשה, לערוך מפקד, ליתן דין וחשבון מדוייק ורחב. לברר שכל הכוחות אכן קיבלו את מקומם, הגיעו ליעדם.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת ההסדר ירוחם