ספר במדבר מדגיש את העובדה שכל העם שותף במשכן: הנשיאים של כל שבט מביאים קרבנות לחנוכת המזבח; המנורה מודלקת באמצעות השמן המובא מאת העם; והלויים עובדים במקדש כנציגי העם.

 

פרקים ז'-ח' בספר במדבר מתארים שלושה אירועים: חנוכת המזבח (על ידי קרבנות הנשיאים), הדלקת המנורה וטהרת הלויים. הציווי על הדלקת המנורה הוא, כנראה, הציווי על ההדלקה הראשונה של המנורה. ההדלקה הראשונה הייתה בחנוכת המשכן, ואם כן פרשיית "בהעלותך" היא פרשיית חנוכת המנורה.
לאחר חנוכת המזבח מתוארת אם כן חנוכת המנורה, ולאחר מכן טהרת הלויים, ואלו הם שלושה אירועים השייכים לחנוכת המשכן. מדוע אירועים אלו מתוארים כאן, בספר במדבר, ולא בתיאור חנוכת המשכן, בספרים שמות וויקרא?

התשובה לכך היא כי ספר במדבר מתאר את מסע העם במדבר כמחנה שהשכינה בתוכו ואת היחס שבין העם לבין המשכן. כחלק מתיאור זה, מובא בספר במדבר תיאור של חנוכת המשכן מן הזווית של העם; קרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח מייצגים את השותפות של העם בחנוכת המשכן. הלויים הם מחליפי הבכורות בעבודת המקדש, ובכך הם מהווים נציגים של העם במקדש. ואילו המנורה מיוחדת בכך שלכל ישראל יש חלק בהדלקתה, על ידי הבאת השמן (כפי שמתואר בשמות כ"ז, כ-כא).

למעשה, שותפותם של ישראל בעבודת המקדש באה לידי ביטוי בשניים מכלי המשכן:
א. במנורה, על ידי הבאת השמן.
ב. במזבח, על ידי הבאת הקרבנות.
אין זה מקרי שבספר במדבר, המתאר את היחס בין העם למשכן, מתוארות דווקא חנוכת המזבח וחנוכת המנורה: תיאור חנוכת המשכן בספר במדבר מתייחס דווקא לשני הכלים הללו, בהם בא לידי ביטוי חלקו של העם במקדש.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון