כולם מעלו!

לאחר סיפור הניצחון המזהיר על העיר יריחו פונה יהושע לכיבושה של העי, כיבוש שמסתיים בתבוסה נוראית המפילה חללים מישראל וגם גורמת לנפילה מורלית בכל מחנה ישראל.

הכתוב אמנם מעיד כי עכן לקח מהחרם של העיר יריחו אולם מוסיף כי ישראל מעלו מעל בחרם (א). זאת ועוד, בדברי ה' ליהושע חוזרת ההאשמה הכללית של ישראל בעניין המעילה "חטא ישראל וגם עברו את בריתי... וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם" (יא). מה ראה הכתוב להאשים לכאורה את כל קהל ישראל בעוון של איש יחידי? יתרה מזאת מדוע נענשו הם בעוון אותו האיש?

דומה כי הכתוב בא ללמדנו כי לא מדובר במעשה לקיחה מן החרם של איש אחד. הן אמנם נכון הוא שרק עכן הוא שלקח בפועל משללה של העיר יריחו על אף האיסור הכרוך בכך אולם הוא בעצם ביטא בפועל תנועה רוחנית שלמה של העם כולו.

איסור ההנאה משלל העיר יריחו נבע מן העובדה כי מדובר היה בכיבוש אלוקי שאינו טבעי כלל. מתבקש ששלל העיר שנכבשה על ידי ה' יהיה שייך להקדש ולא ילקח על ידי בני ישראל. עצם לקיחת השלל על ידי עכן מבטאת את הכפירה בבלעדיותו של ה' על הניצחון על יריחו וזקיפת ההצלחה לבני ישראל. זו החומרה שבמעילה זו.

תנועה נפשית זו נראה שפשתה בכל ישראל. יעידו על כך המרגלים שבזלזול בוטה סבורים היו כי ניתן לכבוש עיר מבוצרת הכוללת שנים עשר אלף לוחמים בעזרת אלפיים-שלושת אלפים לוחמים וכל זאת כדי לא לייגע את העם עטור הניצחונות (ג). ההתרברבות הזאת והאמירה כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" היא מעילה רוחנית שקיימת הייתה גם בעם באותה העת ולכן נענשו כולם.