ישועה חלקית

"שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהם" (תהילים ק"ה, לח).
תיאור מצרים השמחים שישראל עוזבים את ארצם "כי נפל פחדם עליהם" דומה לתיאור שנזכר במגילת אסתר:
"וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים" (ט', ב).
כביכול רומזת לנו המגילה: חסד ה' המורגש בהיסטוריה הישראלית לא הסתיים עם הגעת ישראל לארץ,  אלא המשיך הלאה, אף לאחר החורבן ובעת הגלות.
עם זאת, בפסוק בתהלים מדובר על שמחת המצרים בעזיבת ישראל את ארצם. לאור רמיזה זו תוהה הקורא מה ראוי היה שיתרחש גם בשושן בעקבות הפחד שנפל על כל העמים? והקורא אינו יכול שלא לחוש בביקורת נסתרת מבעד להשוואה זו: יכולים היו אנשי פרס לשמוח בצאת ישראל מארצם ובהליכתם לארץ ישראל, אולם לא כך מתרחש בסיום סיפור המגילה...

הפסוק "ואיש לא עמד לפניהם..." (ט', ב) שולח את הקורא לסיפור מקראי נוסף. בסיום תיאור התנחלות ישראל בארץ נאמר:
"וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם. לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא" (יהושע כ"א, מא-מג).
קריאת ישועת שושן על רקע התנחלות ישראל בארץ, מעמעמת במשהו את זוהר הישועה. המשך הפסוק ביהושע הוא: "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בת ישראל, הכל בא". האומנם גם ביטוי זה יכול להיאמר לגבי ישועת שושן? האומנם "הכל בא" עת ישראל יושבים בגלות פרס ובכל רגע יכול לקום עליהם מלך קשה כהמן?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון