מאז ומעולם היו שיצרו דימויים אמנותיים של ארץ הקודש וירושלים במרכזה, אך רק במהלך המאה ה-19, החלו להופיע מפות של העיר ירושלים שהתבססו על מדידה ולא על שמועות מפה לאוזן או מראות דמיוניים.

 

"סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן" (יג-יד).

מאז ימי מסעות הצלב, התקיימה באירופה מסורת אמנותית שטופחה על ידי אנשים שכף רגלם לא דרכה מעולם בארץ ישראל - ציירי מפות, סופרים ומשוררים - שיצרו דימויים אמנותיים של ארץ הקודש וירושלים במרכזה. הם הסתמכו לרוב על כתבי הקודש, ספרות מסעות לאזור, שמועות מפה לאוזן או מראות שייצר דמיונם הקודח.

רק במהלך המאה ה-19, החלו להופיע מפות של העיר שהתבססו על מדידה. אחד מראשוני משרטטי המפות של ירושלים על בסיס שיטות מדידה מדויקות יותר היה ד"ר ארמטה פיירוטי. שמונה שנים (1854-1861) עשה החוקר, האדריכל והסופר האיטלקי בארץ הקודש, שנים אותם העביר בעבודה מתמשכת בתפקיד האדריכל האזרחי והצבאי של ירושלים בהזמנת מושל המחוז, סוראיה פחה. בזכות מעמדו כפקיד בכיר של המושל, זכה פיירוטי בחופש תנועה נדיר. הוא ניצל אותו כדי להיכנס למקומות קדושים דוגמת הר הבית ומערת המכפלה, מקומות האסורים בכניסה ל"בלתי-מאמינים" - כינויים של כל מי שאינם בני דת האסלאם.

בעודו בירושלים פרסם את הספר "ירושלים נחקרת" בשני כרכים ובו ביצע השוואה בין ירושלים התנ"כית ובין ירושלים של זמנו: הספר עורר סערה בבריטניה. פיירוטי נתבע על ידי ג'יימס גראהם בתואנה שגנב מהצלם הסקוטי את התמונות המופיעות בספרו. הוא טען בתגובה שאלו תמונות שרכש מידי הצלם היהודי-רוסי מנדל ג'ון דינס. כך או כך, מיהר להסתלק מירושלים. גם כשיצא את ארץ הקודש, המשיכו המראות והאנשים שפגש להעסיק אותו. הוא המשיך לפרסם את ממצאיו בשורה של ספרים.

נכתב על ידי חן מלול, עורך תוכן, אגף דיגיטל, במסגרת שיתוף פעולה של 929 עם הספרייה הלאומית

לצפייה במפת הר המוריה והר הבית מתוך ספרו של ד"ר ארמטה פיירוטי

באדיבות אתר 929