ירושלים או תל אביב

נראה לכאורה שמזמור קמ"ט ממשיך את סוף המזמור הקודם – "וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ..." – "שִׁירוּ לה' שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו...".

אולם, גם סופו של מזמור קמ"ח הוא מפנה מפתיע, שהרי המזמור כולו מְהַלֵל "אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם" ו"מִן הָאָרֶץ", וגם הופך את הסדר – "הוֹדוֹ – עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם", ורק הסיום מוביל בהפתעה אל "חֲסִידָיו", ואל "ִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ", והנה מזמור קמ"ט ממשיך את המפנה ועובר ל "שִׁיר חָדָשׁ" על ישועת ישראל מידי אויביו, ובכך הוא מקביל למזמור קמ"ז, שעיקרו קיבוץ גלויות ובניין ירושלים.

אבל מה קודם? בניין ירושלים וחומותיה עם קדושתה, או ישועת עם ישראל ועשיית דין ומשפט בצורריו? ביציאת מצרים נושע עם ישראל תחילה; אחר כך באו לארץ, ורק דוד שחרר את ירושלִַם, ושלמה בנה את הבית לה' (480 שנה אחרי יציאת מצרים, מלכים א ו', א);

בתחילת הבית השני, חזרו היהודים לירושלִַם תחילה, ובנו את בית המקדש, ממלכה עצמאית קמה רק בימי החשמונאים, והם שחררו גם את הגליל;

בתקופות שונות היו מחלוקות בשאלה מי קובע הלכות לכל שומרי התורה – חכמי צפת וטבריה,[1] ובמרכזם ר' יוסף קארו 'המחבר' שולחן ערוך, או חכמי ירושלים (הפולמוס על ה'סמיכה'). והאם יקדם בניין צפת וטבריה (כבימי דון יוסף ודונה גרציה, משפחת נשיא),[2] או בניין ירושלים (כבימי משה מונטיפיורי והיציאה מהחומות); גם תלמידי הגר"א שעלו לארץ במצוות רבם, נחלקו בשאלה זו[3] (עד שחרבה צפת ברעש האדמה בתקצ"ז, 1837);

בעקבות גלי העלייה שקדמו לתנועה הציונית המאורגנת, כבר היה רוב יהודי בירושלים במאה הי"ט, וגם מוסדות 'הבית הלאומי' קמו בירושלים; אולם מתוקף 'החלוקה' קמה מדינת ישראל בתל-אביב, ורק מכוח מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים שוחררה ירושלים (בשני שלבים);

בהתאם לתפיסה הדתית-לאומית הציע הרב י"ל הכהן מימון לקרוא למדינה היהודית – 'יהודה' וגם שאף לחדש בה את 'הסנהדרין';[4] ואולם דוד בן גוריון סירב, וקבע כי המדינה היא לעם ישראל כולו, ו'ישראל' הוא שם העם;

בתחילת הספר החמישי בתהלים בא מזמור "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (ק"ז) ומתאר את קיבוץ הגלויות, אחריו מזמורי ההלל; רק אחרי מזמור התורה (קי"ט) באים שירי המעלות העולים לירושלִַם; ואילו במזמורי "הַלְלוּ יָ-הּ" (קמ"ו עד ק"ן), תחילה תיבנה ירושלִַם עם "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס", ואחר כך תבוא ישועת עם ישראל כולו.

בתהלים, כמו בהיסטוריה, יש יותר מאפשרות אחת, והמתח בין עם ישראל וישועתו (מיהושע בן-נון עד מדינת ישראל), לבין קדושת ירושלים (מדוד ושלמה, ומזרובבל, עד ששת הימים), מְפַעֵם בתוכֵנו במלוא עוצמתו.

[1] ראו רמב"ם הלכות סנהדרין פרק י"ד, יב – "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה, ומשם נעתקין למקדש".
[2] ראו י' הרוזן, דונה גרציה ומדינת היהדים בטבריה שבגליל (ירושלים, תש"ם).
[3] ראו א' מורגנשטרן, משיחיות ויישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט (ירושלים תשמ"ה), עמ' 161-114.
[4] ראו ספרו, חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת (ירושלים תשי"א/תשכ"ז), ושם גם סקירה מקיפה על 'פולמוס הסמיכה' בין חכמי צפת וחכמי ירושלים, בימי ה'שולחן ערוך'.

באדיבות אתר 929