האם משה נהג כשורה כשהסתיר פניו במעמד הסנה? אם הוא עשה זאת מתוך פחד, יש מקום לבקרו, אולם אם הרגיש יראת הרוממות, בדומה לתחושה של עם ישראל במעמד הר סיני – הרי שהוא ראוי לכל שבח. מעבר חד בין אהבת ה' ליראתו מאפיין כל אדם שחפץ להתקרב לה' ולדבוק בו.
כאשר נפגש משה לראשונה עם הקב"ה, הוא מיהר להסתיר את פניו: "ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל הא-להים" (ו). בדברי חז"ל (שמות רבה ג, א) ניתן למצוא מחלוקת כיצד להעריך את תגובתו של משה האם כדבר חיובי או שמא כדבר שלילי.
ייתכן שמחלוקת זו תלויה בשאלה, מהו פשר היראה שאחזה את משה והביאה אותו להסתיר את פניו. את היראה והסתרת הפנים ניתן לפרש בשתי דרכים שונות - ניתן להבין שמשה נתקף פיק ברכיים: הוא פחד מגדולתו של ה', ולא יכל לשאת את המעמד מפאת עוצמתו. אולם, ייתכן שלא פחד תקף את משה, כי אם יראת הרוממות אחזה בו: משה רואה את גדלותו ועוצמתו של הקב"ה, ומבין שאין זה ראוי שבן אנוש יביט בפניו של הקב"ה האין סופי.
התורה מספרת לנו כיצד הגיע משה אל מעמד הסנה:
"ומשה היה רֹעה את צאן יתרו חֹתנו כהן מדין, וינהג את הצאן אחר המדבר, ויבֹא אל הר הא-להים חֹרבה" (א).
רש"י מסביר ש"הר הא-להים" נקרא כך על שם העתיד. לפי דבריו משה הגיע במקרה למקום שעתיד להיות קדוש, ולא ידע מאומה על קדושת המקום. ברם, הספורנו מפרש שמשה הגיע אל המדבר להתבודד ולהתפלל, ולפי דבריו נראה שמשה חיפש מקום קדוש, ובמסגרת החיפוש הגיע למקום המכונה "הר הא-להים".
לפי הסברו של הספורנו ניתן לומר, שהמחלוקת המובאת במדרש תלויה בסוג היראה שאחזה את משה: אם משה הגיע אל הר הא-להים מתוך כוונה לחפש את הקב"ה, וברגע שמצא אותו נתקף פחד והסתיר את פניו, יש לראות את הדבר באור שלילי. לא ייתכן שאדם יבקש את ה', וכשסוף סוף הוא מוצא אותו יברח ויסתתר. ברם, אם משה חיפש את הקב"ה, וכאשר מצא אותו עמד פתאום על גדלותו ועוצמתו, והסתיר את פניו מיראת הרוממות, הרי שזוהי התנהגות מובנת וראויה לשבח.
מהלך כזה, שבו האדם אוהב את הקב"ה ומחפש את קרבתו, אולם בסופו של דבר, כאשר הקב"ה מתגלה אליו, הוא חש יראת רוממות ובורח ממנו, מאפיין את כל חיינו הדתיים. כל אחד מאתנו חווה בחייו את המעבר הדיאלקטי בין אהבת ה' ויראתו, בין רצון לקִרבה וקשר לבין פחד מהאינסוף.
בחיינו הדתיים איננו יכולים לבחור בפן האהבה בלבד או בפן היראה בלבד. אדם שבוחר רק בפן האהבה יכול להגיע לידי אלילות, ואילו אדם שבוחר רק בפן היראה יאבד את היכולת לחוות את המפגש עם ה', ולהגיע לעבודת ה' גם מתוך הרגש.
הדיאלקטיקה בין האהבה ליראה היא דבר הכרחי לקיומנו כבני אנוש החיים בצלו של ה' בכלל, וכעובדי ה' בפרט.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון