גם כאשר אנו פועלים, גם כאשר אנו מגלים כוחות, צריכים להיזהר שלא להתבלבל. הקב"ה הוא שנתן לנו את הכוחות לפעול וליצור. הוא בעל הכבוד, לו יקר וגדולה.
בפרק ו' מופיעה המילה "יקר" שבע פעמים. הפרק עוסק בנתינת ה"יקר" - הכבוד.
המן מתבלבל. הוא חושב שהוא בעצמו המלך. אולי הוא ריבונו של עולם. כל יכול.
גם אחשורוש מתבלבל. בפרק א' הוא מראה "אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" (א', ד). ובפרק ו' הוא חושב שהוא יכול להעניק "יקר" לאנשים הראויים בעיניו.
גם הבעלים מתבלבלים וסבורים שהם ה"מלכים" של נשותיהם, וממוכן מציע "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" (א', כ).
אולם במהלך הסיפור מתברר שהקב"ה הוא מקור היקר והגדולה, הוא המחליט למי להעניק "יקר". הוא מחליט להעניקו בתחילה למרדכי, ואחר כך לעם ישראל כולו (ח', טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".
אחשורוש היה סבור שה"יקר" הוא שלו, ומתוך כך רצה לעשות "כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" (א', ח). לכאורה, זה נראה כרמה גבוהה של חסד, אולם, באמת, זוהי גאווה שהאדם מרגיש עצמו כא-ל. האדם מרגיש עצמו כאילו הוא יכול לעשות רצון כולם.
אולם, רק הקב"ה יכול לעשות רצון כולם. אדם שחושב שהוא יכול לעשות רצון כולם, מרגיש עצמו כא-להים.
אחשורוש, שחשב שהוא הכל-יכול, המסוגל לעשות רצון איש ואיש, משמש בסופו של דבר כבובת משחק. כלפי חוץ הוא מנהל את הממלכה, אבל באמת המנהלים את הממלכה הם המן בתחילה ומרדכי ואסתר בסופו של דבר.