בהתעקשותו של יפתח על היותו שופט ולא רק מושיע צבאי, טמונה בעייתיות וטרגדיה אישית. בסופו של דבר, אין הוא מתאים להיות שופט כי עיקר כוחו הוא במלחמה ולא בהנהגה.
לראשונה מאז המעבר לשפיטה מסודרת, מתעורר איום בטחוני. תגובת העם איננה לפנות לשופטים האזרחים המנהיגים ומנהלים את השלטון היום-יומי אלא הם מחליטים שעליהם לחפש מושיע כריזמטי ודמות הירואית.
בדרך זו הם מגיעים אל יפתח. ואכן, דמותו של יפתח תואמת היטב את המודל של המושיע ולא את זה של השופט. הוא מנודה, חסר יחוס וחי מחוץ לחברה עם חבורה של ריקים ופוחזים תוך כדי הסתמכות על כשרון הלחימה שלו. התכונות הללו יעילות וטובות בכדי לצאת למבצע צבאי אך אין הן עונות על הקריטריונים הנדרשים להנהגת המדינה בימים כתקנם. לכן, ההצעה אליו היא "לכה והייתה לנו לקצין ונלחמה בבני עמון" (ו). הם רואים בו מנהיג צבאי שיוביל את הכוחות ותו לא. אולם, יפתח אינו רוצה להסתפק בכך אלא הוא מעוניין להיות שופט. שלא כמו גדעון, הוא דורש לתרגם את ההצלחה הצבאית לשררה אזרחית.
ברם, בהתעקשותו של יפתח על היותו שופט טמונה בעייתיות וטרגדיה אישית. בסופו של דבר, אין הוא מתאים להיות שופט כי עיקר כוחו הוא במלחמה ולא בהנהגה.
סיפור נדרו והקרבת בתו, מעיד על כך. הנדר נעשה ללא שיקול דעת ומבלי להתנסח בזהירות הראויה לנדר כה מחייב. כפעולה אימפולסיבית של לוחם הנודר בעת צרה כשפניו אל הקרב, היא ניתנת להבנה, אך התנאי לקבלת הנדר בהבנה הוא הפעלת שיקול דעת לאחר המלחמה ביישום הנדר, או במלים אחרות, בדיקת תקפות הנדר והאפשרות להישאל עליו ולהתירו היא קריטית.
אולם, יפתח אינו עושה זאת. אין הוא מברר אם הנדר חל או לא ואין הוא משתדל להישאל על כך. כמיטב המסורת המיליטריסטית, המפקד הבכיר איננו מעלה בדעתו לשנות את אמירתו, ובמקום להרהר ולבחון את נדרו, הוא מתעקש למלא אותו בכל עוז וללא תנאי. כל זה מוכיח את מה שהיה כבר חשדנו מקודם, והוא שיפתח חסר את התכונות הנדרשות להנהיג בעתות שלום. הרי, אם אפילו על בתו אינו חס אלא מכריע את גורלה ללא התחשבות ובחוסר גמישות, אזי ברור שגם כלפי אחרים בעם יתנהל בצורה כזו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון