כבר העפלנו עם אברהם אל ההר בפרשות 'לך לך' – 'וירא', חרשנו עם יצחק את השדה – בפרשות 'חיי שרה' – תולדות' ועתה אנו באים עם יעקב אל הבית – בפרשות 'ויצא' – 'וישלח'.
בפרקים י"ב וכ"ו עמדנו על דברי חז"ל בגמרא בפסחים (דף פ"ח) שהגדירו את דרכו המיוחדת של כל אחד מהאבות: את אברהם הם השוו להר, את יצחק לשדה ואת יעקב לבית: "אין זה כי אם בית אלוהים" (כ"ח, יז); "ויקרא למקום אל בית אל" (ל"ה, ז).
פסגת ההר הינה נקודה חד-ממדית, מרחבי השדה מהווים שטח דו-ממדי וחלל הבית אוצר בקרבו נפח תלת-ממדי. אל ההר – עולים! בשדה – חורשים וזורעים! ובבית – חיים, חיים שלמים! אכן יש בבית, לכאורה, מידה מסוימת של צמצום, שהרי חללו סגור מבית-פנימה, וקירותיו מבדילים בינו ובין הסובב אותו. אך דווקא צמצום זה מאפשר חיים אינטימיים, חיים מלאים על כל ממדיהם: אכילה, שתייה ולינה, חיי אישות, רעות ואהבה, עיון ולימוד, גידול ילדים ובניין משפחה.
יעקב אבינו מגדל במסירות את משפחתו כתשתית לבניין האומה והוא חרד ודואג לבל ייפקד איש: "לבלתי יידח ממנו נדח" (שמואל ב י"ד, יד). שלא כאברהם – שמזרעו נבחר יצחק ונדחה ישמעאל, ולא כיצחק – שמזרעו נבחר יעקב ונדחה עשו, מיטתו של יעקב שלמה, וכל שנים עשר שבטי יה סובבים אותה כחומה, דבקים זה בזה וערבים זה לזה.
אשרי העולים עם שחר אל ראש ההר, אשרי הדבקים, עד ינטו צללי ערב, במסירות ובהתמדה בשדה אשר ברכו ה', ואשריהם וטוב להם לבאים לעת ערב מעמל יומם אל ביתם, אל הבית הטוב, בית א-לוהי יעקב.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות