יסודות האמונה

גם הנביא ירמיה באופן דומה לנביא ישעיה (פרק מ"ד) מוכיח את בית ישראל ואת בית יהודה על כך שהם עובדים אלילים ופסלים. הוא שם ללעג את מעשיהם בטענה שהם בעצם שמים את ביטחונם במעשי ידיהם. מאותה חתיכת חומר בה השתמשו לצרכיהם, כבישול ובנייה, הם יוצרים את האלוה שלהם וזובחים לו. אין הם עובדים אלהים חיים אלא מעשה עץ ואבן אשר לא יועילו ולא יצילו. תוהה הוא עליהם כיצד אחר כך תמהים הם מדוע אין הפסל בא לעזרתם.

כתחליף לכך מציג הנביא את הקב"ה בצורה חד משמעית: "וה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים ומלך עולם" (י', י). הקב"ה אינו שייך לעולם הזה כלל אלא קוֹדֵם לשמים ולארץ המהווים את גבולות הזמן והמקום. קוֹדֵם הוא להם ואף יוצרם. מכח חכמתו נוצרה כל הבריאה וממילא יש בכוחו להעניק לברואיו חיים ולהנהיג אותם בדרך הישרה. אין הקב"ה מעשה בני אדם, צר ומוגבל, אלא נצחי ואינסופי. זאת, נלמד מבריאת העולם ואת זה מדגיש ירמיה לגולי יהויכין על מנת שיאמרו כן לעמיתיהם הבבלים בבואם לשכנע אותם לעבוד עבודה זרה.

אולם, אין בטיעון זה די הצורך. גם אלוה שהינו כל יכול ובעל עוצמה רבה לא בהכרח משגיח על הברואים הקטנים ומתעניין בשלומם. משום כך מוזכרת בפרק י"א גם יציאת מצרים – עובדה היסטורית המוכיחה כי הקב"ה חפץ בעמו ומבקש להיטיב להם. לשם כך נתן הוא להם חוקים טובים ומשפטים ישרים ואף הבטיח להם ארץ זבת חלב ודבש. אין הקב"ה נבדל ומרוחק אלא רחום וחנון וחפץ בטובתם של ישראל המבקשים קירבתו. זאת נלמד מיציאת מצרים.