ים המוות יקום לתחיה

הפרק הזה הֵקֵל על חכמי ישראל לדחות את תכנית המקדש העתידי ל'אחרית הימים', להשאיר את הספקות ל'אליהו' ולא לגנוז את ספר יחזקאל (מנחות מה עמ' א).

מתי נדע ונבין את הכל?
כאשר "יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם ... בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה" (זכריה י"ד, ח), "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא..." (יואל ד', יח).  יחזקאל מצטרף לנבואות אלו ומתאר כיצד "מַיִם מְפַכִּים מִן־הַכָּתֵף הַיְמָנִית" (=הדרומית) של בית המקדש, יהפכו אחרי 4000 אמה (=כ-2.3 ק"מ) לנחל גוֹאֶה "אֲשֶׁר לֹא־יֵעָבֵר", וירפאו את ים המלח! (מ"ז, ה-ט).

כדרכו של יחזקאל בנבואה, החיזיון המופלא מפורט מאד, דרמטי ועוצר נשימה. בכל מדידת "אלף אמה" במורד הנחל (=נחל קדרון) המים עולים: "מֵי אָפְסָיִם... מים בִּרְכָּיִם... מֵי מָתְנָיִם... מֵי שָׂחוּ...", ואז "אֶל־שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד ... וּבָאוּ הַיָּמָּה ... וְנִרְפּוּ הַמָּיִם" (ג-ח).

בנוסף לחזיונות ולארכיטקטורה הנבואית ול'וועדת החקירה' על עיצוב המשטר, יש ביחזקאל גם 'תכנית כלכלית' עם בקיאות גאוגרפית. חלקו הצפוני של ים המלח, "מֵעֵין גֶדי עד עֵין עֶגְלַיִם" (=פֶשְחה) יקבל שכבה משמעותית של מים מתוקים, ולראשונה ישגשגו שם ענף הדיג, ויפיקו תרופות מעלי העצים המיוחדים שיצמחו על שפת הנחל באפיקו התחתון. החלק הדרומי - הרדוד - של ים המלח, יישאר בסיס לתעשיות המלח – "בִּצֹּאתָיו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ" (י-יא).  

כעת מובן גם מדוע נעלמו ממקדש יחזקאל הים והמכונות שעשה שלמה, שהרי "מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים" (מ"ז, יב).

כמה הפוך התיאור הזה מאמות המים שהוליכו את מי המעיינות מהר חברון לירושלים בסוף ימי בית שני, מפעל הנדסי כביר, שהכריז בתוקף: חזון הנביאים לא התממש עד כה, ואין לנו לסמוך אלא על עצמנו. בדיוק כך נהגו גם בחזון הציוני ביחסם לים המלח.

באדיבות אתר 929