בעוד שביחס לכסף ולנחושת התורה מציינת הן את הכמות שנאספה והן את השימוש שנעשה בה, באשר לזהב התורה מונה רק את הכמות. יתכן ובכך היא מלמדת שמטרת איסוף הזהב הייתה בראש ובראשונה לא לצורך הכלים אלא כ'תשובת המשקל' לאיסוף הזהב לעגל.
בפרק שלפנינו התורה מונה את כמויות הזהב, הכסף והנחושת שנאספו לצורך בניית המשכן (כד-לא). ברם, מבנה פסוקים אלו מעורר תמיהה מסוימת, בשל ההבדל הבולט בין תיאור הזהב לבין תיאור הכסף והנחושת. לגבי הכסף, התורה מציינת הן את הכמויות שנאספו (כה) והן את השימוש שנעשה בו (כו-כח) וכך גם לגבי הנחושת (כט; ל-לא). לעומת זאת, לגבי הזהב צויינה רק הכמות: "וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (כד), אך התורה לא הזכירה כלל את השימוש שנעשה בכמות זו. מה הסיבה להבדל זה שבין תיאור הזהב לתיאורי הכסף והנחושת?
רמב"ן הציע, שההבדל נובע מסיבה טכנית, שכן מרבית הזהב נועד לציפוי הכלים, ומשה לא ידע כמה זהב נדרש לצורך ציפוי, וכן כתב ראב"ע: "ומי יוכל לשער כמה זהב צפוי כל כלי המשכן?". ברם, בתשובה זו קיים עדיין קושי, שכן התורה יכולה הייתה לציין, כמו לגבי הכסף והנחושת, שהזהב נועד לכלים העשויים מזהב (המנורה והכפורת), ולציפויים של הכלים האחרים (כשם שלגבי הכסף נאמר שהוא שימש לציפוי העמודים). מדוע אפוא לא נקטה התורה בדרך זו?
ייתכן, שיש ליישב קושי זה באופן אחר. ניתן להסיק מכאן, שייעוד הזהב היה לא רק לצורך בניית כלי המשכן, אלא היה לו תפקיד נוסף, שאינו קשור באופן מהותי לכלים אלו. תיאור הבאת התרומה מופיע בתורה לאחר פרשת חטא העגל, בפרשת כי תשא, ועל כן ייתכן, שבהבאת הזהב היה גם משום כפרה על השימוש הקודם שעשו בני ישראל בזהב – "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן... וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה" (ל"ב, ג-ד); "חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב" (שם, לא).
ערכה של הבאת הזהב היה אפוא כתיקון לשימוש השלילי שנעשה בזהב קודם לכן, ולכן ראתה התורה ערך בציון הבאת הזהב כשלעצמו, ולא רק בשל הצורך המעשי בשימוש בו בפועל בכלי המשכן.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת