יחסי יהודה וישראל לאן?

בעקבות מחאת העם נגד מיסי המלוכה, חלק מהשבטים עוזבים את ממלכת יהודה, מקימים את ממלכת ישראל, ומשאירים את רחבעם עם פחות משליש ממלכה. התגובה הראשונית שלו היא לצאת למלחמה נגד אותה ממלכה חדשה, ורק בזכות דברי שמעיה איש האלוקים הוא נמנע מכך. 

לא ברור האם ההימנעות מהיציאה למלחמה מעידה על הכרתו בממלכה החדשה ועל נכונותו לקבל את קיומה, או שהיא נובעת מסיבות אחרות. עמימות זו ביחסי ממלכת יהודה עם ממלכת ישראל, נמשכת לאורך מספר פרקים, ובולטת במיוחד בתיאור ביצורי רחבעם. פסוקים ה'-יב בפרק י"א מתארים את הביצורים של רחבעם ומלמדים על חשיבתו האסטרגית. מתוך תיאור הערים המבוצרות עולה כי רחבעם ראה את עיקר פוטנציאל הסכנה בדרום ובמערב ולכן מבצר בעיקר שם. במזרח הוא כמעט שאינו מבצר, משום שמדבר יהודה הוא גבול טבעי, בדרום הוא מבצר מפני האיום ממצרים, ובמערב מפני האיום הפלשתי. 

אך מה עם הצפון? מדוע אינו מבצר שם? בצפון שוכנת ממלכת ישראל החדשה, והעדר הביצורים בגבול אתה מבליט את חוסר הבהירות לגבי המדיניות של רחבעם כלפיה. האם הוא אינו מתבצר מפניה מכיוון שאינו רואה בה איום? האם הוא בוחר שלא להכיר בה, ולכן לא מכיר בגבול אתה? אולי תכנן לכבוש אותה ולאחד מחדש את שתי הממלכות, ולכן לא ראה צורך? שאלות אלה נותרות ללא מענה בפסוקים, והן ממשיכות ומהדהדות ללא תשובה ברורה עד ימי אסא.

סוכם ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור מימי העיון  בתנ"ך.

לשמיעת השיעור המלא