מדוע הפסוק קושר את תולדות יעקב דווקא ביוסף? על פי החסידות יוסף הוא זה שמוריד לקרקע המציאות את האידאיות של יעקב.

 

האופן שבו מתנסח הכתוב בראשית הפרק "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" (ב), הביא את הפרשנים לצרף את הביטוי 'אלה תולדות יעקב יוסף' כביטוי אחד המלמדנו על זיקתו המיוחדת של יוסף ליעקב.

המדרש (בראשית רבה פד,ה) מקשר בין רשימת אלופי עשו בפרק הקודם ובין פסוק זה. על פי המדרש יעקב "ראה את כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר: מי יכול לכבוש את כלן"? התשובה של המדרש היא שיוסף, כממשיך של יעקב, מסוגל לכך. המדרש מצטט את הפסוק בעובדיה א', יח: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש". יעקב רואה בעיני רוחו שליוסף יש יכולת מיוחדת להתמודד עם עשו.

השפת אמת מסביר ש"הצדיק כל מגמתו להמשיך הקדושה בעולם הזה" אלא שיעקב כשלעצמו היה למעלה מהטבע ולא יכול היה להמשיך קדושה לעולם הזה. נשגבותו זו של יעקב אינה מייצגת עמדה של ניתוק וחוסר עניין בעולם הזה. הרעיון הוא שכל אידיאה חייבת להתחיל במנותק מן העולם. כל השפעה לא תתכן ללא בניה שלמה של קומת האידיאה כשהיא מנותקת מהשפעות הזמן, על מנת לבנות את האורות שישפיעו על העולם.

לכן זקוק יעקב ליוסף שבאמצעותו הארת הקדושה של יעקב נמשכת לכל העולמות. כך מסביר השפת אמת את הפסוק בעובדיה. האש צריכה את הלהבה על מנת לשלוט למרחוק. האש כשלעצמה היא מעין 'אש פנימית' שמגמתה פנימה ולא החוצה. היא מהווה סוג של פוטנציאל מופשט ונעדר ממשות.

את היכולת להמשיך את הקדושה לעולם מצא יעקב ביוסף. יוסף שחי את רוב חייו בגלות מתוך עמדת השפעה ומבלי לאבד את זהותו. כך בבית פוטיפר, כך בבית הסוהר וכך גם כאשר התמנה למשנה למלך. יוסף הוא זה שמצליח לרדת עד למעמקי תהום ובכל זאת להישאר מחובר.
 
נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון