יום ה' הגדול והנורא

פרק ל׳ פותח את חטיבת נבואות הנחמה בספר, הנמשכת עד פרק ל"ג. פרקנו מתאר את יום ה׳ שבו תבוא מלחמה גדולה שממנה יוושעו ישראל, נבואה הרומזת ככל הנראה לנפילת בבל. בהמשך הנבואה מתוארים השלבים הבאים בגאולה - שיבת ישראל לארצו ולמעמדו העצמאי, בניינה מחדש של הארץ החרבה וחידוש הקשר בין ה׳ לעמו.

א. ׳כְּתָב לְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אֶל סֵפֶר׳ (ב)

1) השוו לציוויי ה׳ למשה בשמות י"ז,יד; ל"ד,כז. שימו לב למשמעות הכתיבה בכל ציווי, וחשבו מה יכולה להיות משמעות כתיבת נבואות הנחמה בירמיהו.

2) מדוע מופיע ציווי זה דווקא על נבואות הנחמה? חשבו על משמעות הקשר בין ציווי הכתיבה ובין תשובת ירמיהו לחנניה בן עזור בכ"ח,ט.

ב. ׳הויֹ כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ׳ (ז) הנבואה פותחת בתיאור יום ה׳. בתחילה מתוארת החרדה והאימה הגדולה ביום זה (ה-ז) ולאחר-מכן מתוארת הישועה שתתרחש בו (ח-יא).

1) עיינו בירושלמי תענית ובפירוש כתר שם טוב ובדקו מדוע קודמת החרדה לישועה:

׳אמר לו ר׳ יהושע: וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם? אמר לו ר׳ אליעזר: הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין, מה טעם (=מה המקור בפסוק) "ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע"׳ (ירושלמי תענית א, א).

׳ואמר מורנו הבעל שם טוב... שכתוב "ועת צרה היא ליעקב וממנה יִוָּשֵׁעַ", דלא זו בלבד שיפטר מן הצרה, אלא עוד כי "וממנה יִוָּשֵׁעַ", דמן הצרה ההיא תצא לו עוד ישועה׳ (כתר שם טוב, הוספות ח)

2) חרדת עם ישראל מדומה בפרקנו לחרדתה של אישה יולדת (ו). עמדו על הזיקה בין דימוי זה לבין דימויי יום ה׳.

ג. ׳וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת, אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק׳ (ח) תיאור זה דומה ביותר לנבואת חנניה בן עזור, נביא השקר שהתקיף את ירמיהו (לעיל כ"ח,ב). מהו ההבדל המהותי בין נבואת ירמיהו לנבואת חנניה?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"