הגאולה עדיין לא נולדה, ישועות לא מופיעות בארץ, הרשעים שולטים והמתים נטמנים בעפר, בעוד אנחנו מתפללים לתחיית המתים. ואז יבוא היום

 

פסח ויציאת מצרים עיצבו את הפרק החותם, שמתחיל (כרגיל) בעומק הפרק הקודם – הנבואה חוזרת לשעבוד האשורי, שמזכיר את שעבוד מצרים.

"ה' א-להינו בְּעָלוּנוּ אֲדֹנים (אחרים) זוּלָתֶךָ –
לְבַד (=רק) בְּךָ נַזְכּיר שְמֶךָ" (כ"ו, יג);

הכאבים והייסורים לקראת היציאה מהשעבוד דומים לחבלי לידה לקראת יציאת התינוק –

"כמו הָרָה תַקְריב לָלֶדֶת,
תָחיל תִזעַק בַּחֲבָלֶיהָ –
כן היינו מִפניך, ה';
הָרינוּ, חַלְנוּ, כמו יָלַדנוּ רוח"... (שם, יז-יט);

הגאולה עדיין לא נולדה, ישועות לא מופיעות בארץ, הרשעים שולטים והמתים נטמנים בעפר, בעוד אנחנו מתפללים לתחיית המתים, ולנפילת הרשעים "וָאָרֶץ רְפָאים תַפּיל" (שם, יח-יט). ואז יבוא הצַו לעם, בתוך ירושלים, להסתגר בבתים - כמו בפסח מצרים - ולחכות לרגע שבו ה' יַכֶּה את רשעי העולם, אשור, בבל ומצרים, ממש כמו במכת בכורות

"לֵךְ עַמי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ
וּסְגֹר דלתיך (דְלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ,
חֲבי (=התחבא) כמעט רגע עד יַעֲבָר זָעַם;
כי הִנֵה ה' יֹצֵא ממקומו
לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵב הארץ עליו...
ביום ההוא יִפְקֹד ה'...
על לִוְיָתָן נָחָש בָּרִחַ (=אשור);
ועל לִוְיָתָן נָחָש עֲקַלָתוֹן (=בבל);
והרג את התַנין אשר בַּיָם (=מצרים)" (כ"ו, כ - כ"ז, א)

התנין הוא קוד לפרעה במצרים מספר שמות ועד יחזקאל (כ"ט, ג) – "התַנים הגדול הרֹבֵץ בתוך יְאֹרָיו", ואילו שני הנחשים הן המעצמות ששכנו על החידקל הישר והקצר יותר (=נינוֵה בירת אשור), ועל הנהר הגָדֹל נהר פרת (בראשית ט"ו, יח), הארוך והמפותל (=בבל). אחרי המכות הגדולות יושר השיר של פִּתחוּ שערים (כ"ו, א-ב), ויתחולל קיבוץ הגלויות המופלא, גם של האֹבְדים והנִדָחים, בדרך לירושלים.

"והיה ביום ההוא –
יַחְבֹּט ה' מִשִבֹּלֶת הנהר (=מזרימת נהר פרת)
עד נחל מצרים,
ואַתֶם תְלֻקְטוּ לְאַחַד אֶחָד בני ישראל" (כ"ז, יב).

באדיבות אתר 929