טענו חיטים והודה לו בשעורים

שאלת ביטול הצומות בימי הבית השני היא דוגמה חשובה לשינוי ההלכה במציאות משתנה. העם תוהה "האבכה בחדש החמשי? הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים?" (ג). העם שואל על צום החמישי, הלוא הוא תשעה באב.

הנביא עונה לעם לא רק על צום החמישי אלא מוסיף גם את צום השביעי: "אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ, וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה--הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי?" (ה). צום השביעי הוא צום גדליה ומדוע הנביא מוסיף את צום השביעי לצום החמישי? האם הנביא מעוניין להשוות את צום גדליה לצום תשעה באב?

מסתבר שצום גדליה שונה באופיו מהצומות האחרים. שני הצומות האחרים, י' בטבת וי"ז בתמוז, מהותם היא בכי על החורבן שפקד את ירושלים. לעומת זאת צום גדליה אינו רק מסמל את החורבן אלא גם את היריבות שבתוך העם שגרמה למות גדליה.

רצח גדליה מתואר בירמיהו פרק מ"א וכחלק מהתיאור נזכרים שם לפחות שני מקומות שבהם היו מלחמות אחים קשות. הראשון הוא "והבור... אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך ישראל" (ירמיהו מ"א, ט) והשני "מים רבים אשר בגבעון" (שם, יב), ששם אירע קרב הגלדיאטורים בין נערי אבנר ונערי יואב (שמואל ב ב'). רצח גדליה הוא לא רק סוף התקווה לירושלים אלא גם מייצג את הבעיות החברתיות שהיו קיימות בעם באותה התקופה.

על כך בדיוק מוכיח זכריה את העם. זכריה מזכיר את צום השביעי, ולא בכדי. הנביא טוען שהתשובה האמיתית היא "משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו" (ט) ולא להילחם אח באח כפי שארע ברצח גדליה.