במכת בכורות מתרחש טירוף מערכות, המתבטא באי הסדר בפסוקים ובשבירת סדרי הזמן הטבעי בעקבות המכה.

 

הפרק נראה קצר, רק עשרה פסוקים לסיכום המכות, אבל זה מבט מטעה. בעת מהפכה גדולה שוררת מהומה רבתי, וכל סדרי הזמן וההיגיון הטבעי נטרפים.

לפי הכתוב, ה' נתן למשה את נבואת ההתראה על מכת בכורות תוך כדי עמידתו מול פרעה, ותוך כדי המשא ומתן האחרון שהתפוצץ. פרעה מכריז – "אל תֹסף ראת פני", משה מתאר את ההיתר לבני ישראל לצאת שפרעה צפוי לתת "בחצי הלילה", ורק אז יוצא "מעם פרעה בחרי אף" (יא, ח). בנקודת השיא של המאבק מול פרעה – הנבואה למשה והשליחות אל פרעה הופיעו ממש ביחד.

חלק מתחושת אי הסדר נובע מחסרונם בפרק של שני פסוקים מכריעים על מכת בכורות, שהתורה הקדימה אותם לתחילת שליחותו של משה (כפי שהסברנו בפרק ד), בשיטת "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (פסחים ו ע"ב):

אחרי פסוק א – "ויאמר ה' אל משה: עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים ...", שלא נתפרש בו הנגע האחרון, עלינו להשלים את שני הפסוקים, שהתורה הקדימה לפרק ד:

"ואמרת אל פרעה: כֹּה אמר ה', בני בכֹרי ישראל – וָאֹמַר אליך: שַלַח את בני ויעבדֵני, וַתמָאֵן לשַלחו – הנה אנֹכי הֹרֵג את בנך בכֹרֶךָ" (ד, כב-כג).

אך העיקר הוא בשבירת סדרי הזמן הטבעי – בחצות ליל הפסח ישתנה הכול. בזמן הטבעי, יממה מתחילה בבוקר או בערב, זריחה או שקיעה, אבל הפסח יתחיל "בין הערבים" (=אחרי הצהריים), ובחצות לילה יהיה כמו בוקר, ותתחיל יציאת מצרים. (ראו ספרי נס קיבוץ גלויות, מהדורת תל-אביב, עמודים 77-71).

 

באדיבות אתר 929