טומאת העם המקדש והארץ

התיאור המפורט ביותר של חטאי העם בפרקנו, מעמיד לנגד עינינו את פרק ד' בספר דברים (ובעיקר פסוקים טו-יט שם). המונחים המשותפים לפרקנו ולדברים ד' הם: סמל (הקנאה), תבנית רמש ובהמה, והשתחוות לשמש. להם יש להוסיף את הגילולים שהופיעו גם בספר ויקרא ואת ביכוי התמוז שהוא תיאור ייחודי ליחזקאל.

ההקשר שבמרכזו נמצאות האזהרות על איסור עבודה זרה בדברים פרק ד' הוא הציווי לעם לקיים את מצוות ה', והאזהרה מפני שיכחת הברית עם ה'. אזהרה מפורשת זו עומדת בסתירה להתנהלות העם, ומדגישה את חטאי העם לא-לוהיהם בתקופת יחזקאל.

התוצאה של העבודה הזרה בה עוסק העם, כפי שנאמר בספר דברים, היא גלות. עם זאת, בנבואת יחזקאל חוזרת ומודגשת העובדה כי מעשים אלו של העם גרמו לטומאת העם, הארץ והמקדש, תוצאה שאיננה מוזכרת בחומש דברים. לעומת זאת, בחומש ויקרא נמצא בשני הקשרים, כי הטומאה נגרמת דווקא כתוצאה מהעיסוק בעבודה זרה:

"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, לא)

"וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כ', ג)

בדומה לפסוקים אלה, גם ביחזקאל העם והמקדש נטמאים, אך נוספת להם גם טומאת הארץ, שאיננה מוזכרת במפורש בתורה כתוצאה ישירה לעבודה הזרה בה עסק העם. בנוסף לכך, קיים גם הבדל כמותי בין פרקנו לפסוקים בספר ויקרא: בעוד בויקרא שני פסוקים בלבד מציינים כי עבודה זרה גורמת לטומאת העם והמקדש, ביחזקאל עניין זה חוזר ונשנה בשלושים (!) פסוקים. ההכרח לחזור ולהדגיש עניין זה בתקופתו של יחזקאל נעשה מובן על רקע קולם של נביאי השקר המנבאים כי לא רק שהמקדש לא יחרב, אלא גם כלי בית ה' שגלו ישובו למקדש בירושלים (ירמיה כ"ז, טז), וכן כי בעוד פרק זמן קצוב גם הגולים ישובו לארצם (ירמיה כ"ח, ג-ד).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון