טוב מותי מחיי

שוב יונה לבדו – רק 'אני וָהוּ' (כמו במעי הדג, בפרק ב), והפעם אין ישועה, ותפילה הפוכה מפי יונה, רצון למות (ד, ב-ג):
כי ידעתי, כי אתה א-ל רחום וחנון (על רשעים!),
אֶרֶך אַפַּיִם ורַב חסד, ונִחָם על הרעה;
ועתה ה' קח נא את נפשי ממני,
כי טוב מותי מֵחַיָי;

כמענה לבקשת תפילתו (במקום "וָיְמַן ה' דג גדול...", ב, א, להצלת נפשו) –
וַיְמַן (=זימן) ה' א-להים קיקיון... צֵל... להציל...,
ואחר כך (בלי שם ה'!)
וַיְמַן הא-להים תולעת...
וַיְמַן א-להים רוח קדים חֲרישית..." (ד, ו-ח),

ויונה בשלו:
...וַיִתעַלָף, וישאל את נפשו למות,
ויאמר: טוב מותי מֵחַיָי;

כל זה כדי ללמד את יונה, שיש בהנהגת העולם גם רחמים, ושוב בשם ה' (ד, י-יא):
ויאמר ה'...
וַאֲני לא אָחוּס על נינוֵה העיר הגדולה?!
אשר יש בהּ הרבה משתים-עשרה רִבּוֹ אדם,
אשר לא ידע בין ימינו לִשמֹאלו (=אלה שאינם אוחזים נשק בימינם),
ובהמה רבה!

אין תשובה של יונה, ולדעתי, הנביא העברי העקשן מֵת שם, כפי שביקש, בלי שחזר בו. אבל יש המשך ברור לתפילתו האחרונה, ולטענתו, שה' "אֶרֶך אַפַּיִם" לאויבי עמו, ב"משא (חורבן) נינוֵה, ספר חֲזוֹן נַחוּם האֶלְקֹשי" (א, א-ג).

א-ל קַנוֹא ונֹקֵם ה',
נֹקֵם ה' ובַעַל חֵמה,
נֹקֵם ה' לצָרָיו, ונֹטֵר הוא לאֹיְבָיו;
ה' ארך אפים וּגְדָל כֹּח,
ונַקֵה לא יְנַקֶה...

שני נביאים מהגליל, ויונה רצה את חֲזוֹן נַחוּם – חורבן לנינוֵה בטרם תמיט אסון על כל העמים, ובטרם תחריב את ממלכת ישראל.
אני מבין שעוד לא מלאה סאת הרשע של נינוֵה בעת ההיא, אבל, ריבון העולמים, למה לתת הזדמנות נוספת – לנינוֵה, בבל, רומא, ברלין?  

באדיבות אתר 929