בשעת פרידתו מזהיר משה רבנו את העם מעבודת אלילים. מהי דאגתו של יהושע לקראת סיום תפקידו?

 

הדאגה הגדולה של יהושע בזקנתו ובחולשתו, משחזרת את הדאגה הגדולה של משה (דברים ל"א) מהצפוי 'אחרי מותו', אבל הדגש אצל משה הוא בעצם החשש מעבודת אלילים ברגע שבני ישראל ייחשפו לתרבות הזאת. ואילו הדגש של יהושע הוא בנישואי תערובת עם "הגויִם האלה הנשארים האלה אִתכם" (כ"ג, ז; יב), כי חתונות כאלה עלולות לחנוק את אהבת ה' לעמו, וליצור התבוללות, שתמחק את ייחודו של עם ישראל (דבר שנשאר נכון ומדויק עד היום).

אבל מדוע חששו כל כך בחברה השבטית המתיישבת באזורי הר מיוערים, ואחרי מכת מחץ צבאית מול ערי המדינה הכנעניות?

לדעתי, החשש הגדול היה מעיר המדינה שכם, שלא נזכרה ברשימת מלכי כנען, ולא תוארה בה מלחמה – שכם כנראה שיתפה פעולה עם בני ישראל (כפי שהסברנו לעיל בפרק יב), ולעת זקנת יהושע צף ועלה המחיר הקשה של שותפות זו – "והִתחַתַנתֶם בהם והם בכם" (כ"ג, יב), כאילו עלתה מאי שם הצעתו של חמור אבי שכם לבני יעקב – "והִתחַתנוּ אֹתנו, בנֹתיכם תִתנוּ לנו ואת בנֹתֵינוּ תִקחוּ לכם" (בראשית ל"ד, ט).

בימי יעקב זה נגמר בטבח של נקמה על אונס דינה. בימי השופטים זה נגמר באסון של אבימלך, שנולד לגדעון מפילגש משכם (שופטים ח', לא), ורצח את בני גדעון (אחיו למחצה), "שבעים איש על אבן אחת" (שם ט', ה) בעזרת "בעלי שכם" כדי למלוך לבדו, ולבסוף החריב את שכם שבגדה בו.

במעמד הפרידה של יהושע ממנהיגי ישראל, כנראה בשילה, השתמש יהושע בכל האזהרות של משה, כדי להעמידם על חומרת הסכנה ולהרחיק את בני ישראל מבנות שכם, ואת בני שכם מבנות ישראל.

באדיבות אתר 929