חשיבות הייחוס

באמצע הפרק בו שולח ה' את משה אל פרעה, מופיעה פרשה העוסקת בתולדות בני ישראל מראובן עד שבט לוי ובייחוסם של משה ואהרן. מיקום הפרשייה מעורר תהייה: מדוע התורה בחרה לייחס את משה ואהרן דווקא בנקודה זו?

פרשיית היחוס ממוסגרת על ידי קטעי פסוקים דומים-לכאורה בהם מצווה ה' את משה על שליחותו. על ידי השוואה בין פסוקים אלה, נראה את השינוי שנוצר בפעם השנייה ומכך את הצורך בייחוס:

בתחילה נאמר:

"וידבר ה' אל משה לאמר: בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו" (י-יא)

ולבסוף נאמר:

"וידבר ה' אל משה לאמור אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך" (כט)

בפסוק יא המטרה של יציאת מצרים נאמרה במפורש, ואילו בפסוק כט אין לה זכר, אך ישנה הוספה משמעותית: הציווי מתחיל עם ההצהרה "אני ה'".

לאור זאת, נראה שמדובר בשני ציוויים שונים: הציווי הראשון נועד למטרה מעשית - מינוי משה למנהיג הפוליטי שיוציא את בני ישראל מארץ מצרים וישחררם מעבדות; לעומתו, מתעלם הציווי השני מהמטרה הפוליטית ומתמקד בתפקיד האחר שנועד למשה - להיות הדובר, כביכול, של הקדוש ברוך הוא.

מסתבר, אם כן, שעבור התפקיד הראשון לא היה שום צורך לברר את זהותו של משה. גם בן של איש אנונימי מבית לוי, יכול, על פי כישוריו האישיים, למלא את התפקיד של מנהיג פוליטי.

לעומת זאת ניצבת היכולת לייצג את ה'. אדם, גדול ומוכשר ככל שיהיה, אינו יכול למלא את התפקיד של ייצוג הקדוש ברוך הוא. שוכן בתי חומר החי בתוך העולם הסופי, האדם המוגבל על ידי זמן ומקום, אינו מסוגל לכך.

למעשה, תפקיד זה לא ניתן לאדם מסוים במישור האישי, כי אם לעם הנבחר הנועד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. לכן, בטרם מציגים את המימד השני בתפקידו של משה, יש להקדים ולהשריש את משה רבנו בתוך המסגרת הלאומית של כנסת ישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון