כיצד מתמודדים עם תלונות וקיטורים? הדלקת השלהבת הפנימית של כל אחד מאיתנו כך שתהא "עולה מאליה" מהווה פיתרון לכך. ככל שהפנימיות תהיה בעלת עוצמה יותר לא תבוא התלונה לידי מעשה.
פרשת בהעלותך בהמשכה מפגישה אותנו עם חטא המתאוננים (י"א). הביטוי "כמתאוננים" (שם, א) - מצביע לכאורה דווקא על תלונה מרוככת, כזאת שאיננה תלונה באמת. הביטוי "באוזני ה'" (שם) - גם הוא איננו ברור. ממנו אפשר להניח כי רק הקב"ה ראה בדברים תלונה, בעוד שאחרים ראו דווקא עם מָסוּר לא-לוהיו. מתברר כי הקב"ה ראה בהתנהגותם של עם ישראל הרבה מעבר למה שאדם רגיל רואה. ריבונו של עולם בעצם מנסה ללמד אותנו שמי שמחכה עד שהתלונות תצאנה בצורה מפורשת החוצה, עלול לפספס את הרכבת, ובגדול. החינוך צריך להתחיל הרבה לפני כן.
כיצד אם כן, מתמודדים עם תלונות?
נראה שהדרך המרכזית מופיעה בפרקנו במצווה של אהרון על הדלקת המנורה. על הפסוק "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (ב), כותב רש"י בביאורו כי אהרן נצטווה להדליק את המנורה באופן שבו: "תהא שלהבת עולה מאליה". יש להיטיב את הנרות עד שתאחז בם האש כהלכה - בצורה נכונה. יש כאן אתגר חינוכי גדול: עלינו ליצור בתוכנו ובילדינו בעירה פנימית מבוקרת מצד אחד, אבל עצמאית שבה "שלהבת עולה מאליה"- מאידך.
התלונות והקיטורים הם ההפך הגמור מהבערה הפנימית. תלונות הם תוצאה של ריקנות פנימית שאין בה שורשים.
באומה ובמשפחה, בכלל ובפרט, אנו מוצאים תלונות הרבה. התלונות הללו מחייבות מנהיגים, מחנכים והורים להקשבה פנימית עמוקה. פתרונות נקודתיים (כמו אספקת הבשר למתאווים) לא מתמודדים עם שאלות המהות ומצוקת היסוד. אלו יִפָּתְרוּ רק אם נקנה יכולת להבעיר שלהבת "שתהא עולה מאליה"; שלהבת של מחוייבות וערבות גדולה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול