סיפור חציית הירדן הוא סיפור מכונן, המתרחש עם הכניסה לארץ ומלמד את ישראל מסר משמעותי: ההתנחלות בארץ צריכה להיעשות תוך הליכה משותפת של כל ישראל על פי צו ה'. 

 

בסיפור חציית הירדן, ישנה התמקדות דווקא בצדדים הטקסיים והדתיים של האירוע, ולא במה שהיה יכול להיחשב מרכזי כמו נס כריתת המים או תיאור מעבר העם ביבשה.
שני המוקדים הבולטים לאורך הסיפור הם:
א. ארון הברית, והקשר בין כפות רגלי הכוהנים נושאי הארון וכריתת המים;
ב. שתים עשרה האבנים, ושנים עשר אנשים נציגי השבטים נושאי האבנים, שמזכירים את הנס לדורות.
שני המוקדים שייכים לכאורה לתחומים אחרים, אך הפסוקים יוצרים חיבור בין הכוהנים נושאי הארון שזכו להיות מחוללי הנס, ובין נושאי האבנים שזכו לפרסם את הנס לדורות.
ההתמקדות בזיקה שבין ארון הברית ונושאיו הכוהנים, ובין 12 נושאי האבנים נציגי עם ישראל מלמדת אותנו מסר חשוב: הירדן נכרת בסופו של דבר בגלל ובזכות עם ישראל, אך זכאותו תלויה במחוייבותו לברית המסומלת בארון ה'.
שני האובייקטים העומדים במרכז העלילה המתוארת בסיפור חציית הירדן, הם ארון הברית (הנזכר עשר פעמים במהלך סיפור חציית הירדן) ושתים עשרה האבנים. שניהם שייכים באופן מובהק לעולם הסמלים של מעמדי ברית. הם מופיעים בברית סיני, וכן בציווי למשה בערבות מואב, המתייחס לכתיבת התורה על האבנים לאחר מעבר הירדן.
באמצעות ההדגשה של הסמלים הללו, ישנה תצפית אל עבר מעמד הברכה והקללה בספר יהושע: "וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה... וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה'..." (ח', לב - לג).
הכוהנים נושאי הארון, ונציגי שנים עשר השבטים נשאי האבנים במעבר הירדן, רומזים, באמצעות הסמלים שהם נושאים על כתפיהם, לחובת הצייתנות לברית בין ה' ובין ישראל עם הכניסה לארץ

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון