חסד בעיר מצור

מזמור ל"א בתהילים מבטא, כמו מזמורים רבים אחרים, את מצוקתו הקשה של דוד המלך החרד מפני אויבים הקמים עליו לבקש את נפשו, אם בפועל ממש: "בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ" (תהילים ל"א, יד), ואם באמצעות ביזוי ולשון הרע: "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז" (שם, יט).

דוד המלך עבר רדיפות וניסיונות מצד אויבים רבים, ולכאורה יכול אפוא פרק זה להלום מצבים שונים במהלך חייו. אך דומה שביטוי אחד בפרק זה 'מסגיר' את הסיטואציה המדויקת שעליה נסוב הפרק: "בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר" (שם, כב). איזוהי אותה "עִיר מָצוֹר" שעליה מדבר דוד? הן דוד נזהר תמיד שלא להיכנס למלכודת ובחר במאבקיו לשכון במדבר ובהר, כדברי חושי הארכי לאבשלום על דוד המלך: "וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם" (שמואל ב י"ז, ח).

אך הנה מצינו פעם אחת ויחידה ששהה דוד בעיר שאותה הושיע מצרה, הלא היא העיר קעילה. ואכן על הפסוק "בְּעִיר מָצוֹר" מציין רש"י: "בקעילה שאמר שאול עלי (על דוד): "נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ" (שמואל א כ"ג, ז)", ובעקבות מידע זה אוסף שאול את כל העם למלחמה "לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו" (שם, ח).

תמונת מצב זו נותנת תובנה עמוקה לכל המזמור. לשם כך עלינו לעיין היטב ברקע לסיפור קעילה המופיע בשמואל א בפרק כ"ג. הפרק פותח ואומר: "וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר: הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת" (שם, א). באותה שעה נרדף דוד על ידי שאול באף ועברה ואף נוב עיר הכוהנים שנחשדה בסיוע לדוד שילמה מחיר דמים כבד מנשוא.

ובכל זאת רואה דוד את שליחותו בהצלת קעילה. ולפיכך הוא שואל בה': "הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה" ונענה: "לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה" (שם, ב).

אנשי דוד חוזרים ומעלים חששות ואומרים: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים, וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים" (שם, ג). אך ה' חוזר ומצווה אותו נחרצות: "קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ" (שם, ד).

ואכן דוד הולך לעיר סְפָר זו, מכה את הפלשתים מכה רבה ומושיע את יושבי קעילה, במצב זה אך טבעי מצד דוד לצפות שאנשי קעילה יכירו לו טובה ויכבדוהו בהכנסת אורחים נדיבה.

ברם בשעה שגּוּנַּב לאוזני דוד המידע לפיו עומד שאול לצור על קעילה, חש דוד צורך לפנות באמצעות האורים והתומים אל ה' ולשאול: "הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל?" (שם, יב) ותשובתו של ה' הינה בת מילה אחת קשה מנשוא: "יַסְגִּירוּ" (שם). ובעקבות תשובה זו נמלט דוד מן העיר ושב למדבר יהודה לקראת רדיפות קשות נוספות שעוד נכונו לו מידי הזיפים ושאר מרעין בישין.

על הצלה זו מידי שאול ואנשי קעילה גם יחד, ניתן אפוא לומר בפה מלא: "בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר" (תהילים ל"א, כב).

אלא שמכל המקומות שבהם נרדף דוד, נותר בפרשת קעילה טעם מר במיוחד ותחושת הבגידה וכפיות הטובה צורבת עד מאוד, ועלולה להגיע גם לטרוניה כלפי שמיא: מדוע ריבונו של עולם שלח אותו להושיע את אנשי קעילה בשעה שהיה גלוי וידוע לפניו שעתידים הם לבגוד בדוד ולהשיב לו רעה תחת טובה, ולא עוד אלא שהתעטפו במעטה צדקנות באומרם שאין להם מנוס אלא להסגיר את דוד המהווה להם מגור ועלול להיות להם למכשול, בשעה שיצור שאול על קעילה: "כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב, בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ" (שם, יד).

התשובה על שאלה זו כלפי שמיא עמוקה ונוקבת. ריבונו של עולם מלמד את דוד שהדרך למלכותו מחייבת להושיע את ישראל ולגמול עמהם חסד גם אם ישיבו לו רעה תחת טובה. שכן מסירות הנפש למען ישועת ישראל ובהם אנשים, נשים וטף, הינה ערך עליון גם בשעות של חולשה ואפילו כפיות טובה מצד הנושעים.

ברוח זו אפשר להוסיף שהביטוי: "בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר" רומז לתובנה אליה מגיע דוד שהחסד הנתבע ממנו לעשות עם אנשי קעילה הינו חסד מופלא שאינו תלוי בדבר.

ודווקא חסד זה שהפליא לגלות לו ריבונו של עולם הוא שנותן למלכותו טעם וייעוד, לא רק בקבלת חסד אלא כמידת חסד הניטעת בנפשו למען יגמול הוא חסד ללא גבול, כמידת טובו של ריבונו של עולם: "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם" (תהלים י"ח, נא).

באדיבות אתר 929