אפלה קשה וצרה אחרת עמה, המיוחדת למדבר, תבואנה על הנביא והכהן המתחנפים ומרבים רעה. דרכם תהיה "כַּחֲלַקְלַקּות בָּאֲפֵלָה" (יב) והם ידחו ויפלו בה. את האימה הזאת מכיר ירמיהו, בוודאי, מימי נדודיו הרבים במדבר ואך טבעי הדבר שיקלל בה בשעת זעמו את מורי העם המכשילים.
"לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּות בָּאֲפֵלָה יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם ה'" (יב)
זו קללת האפלה הנוראה, הקשה פי כמה בחורף, עת עננים יכסו את עין הכוכבים, והחושך יתעבה עד לזועה. הרגל המנסה לצעוד במדרוני הגבעות מתחלקת על גבי הקרקע, אשר רק השכבה העליונה שלה נרטבה בגשם הקצר, ומחליקה על השכבה התחתונה הקשה יותר, שלא הספיקה להתרטב.
רגשות נוראים עוברים אז בלב האיש הנמצא בצרה, שאינו משער כלל כיצד יחלץ ממנה. כל טיילי המדבר המנוסים הרגישו זאת על גופם, ואף אני זכיתי מספר פעמים לטעום את ההחלקה הזאת. אולם בכל אברי הרגשתי את כל טעם הפסוק "כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה" באחד מסיורי-הלילה האחרונים במדבר, בחורף תש"ח:
היה לילה אפל ביותר והתחוללה סערת עננים. רוב המטיילים עייפו כבר עד מאוד מהליכת יום שלם וחצי לילה ללא הפסק. עלי היה לצאת מדי פעם עם מישהו מחברי ממקום-חניה ארעי, כדי לגשש באפלה ולמצוא דרך נוחה עד כמה שאפשר. באחד המקרים הללו, בהיותנו במרחק-מה מהחבורה שנשארה בראש גבעה תלולה, ירד עלינו גשם עז וקצר לאחר שמצאנו שביל נוח מאוד. חזרנו מיד למקום חניית אנשינו, אולם לא עברו רגעים ספורים וכל השטח התרטב בגשם ונעשה חלקלק עד להדהים. בקושי רב שירכנו הלאה את דרכנו. כאשר הגענו למרגלות הגבעה שעליה ישבו חברינו - לא יכולנו לעלות אליהם בשום אופן. ניסינו לטפס בכל מיני תחבולות, אך הקרקע החלקלקה הכריעה את כל מאמצינו. הרגשתנו - אין לתארה. רק כאשר גשם נוסף העמיק את הבוץ, רק אז יכולנו לעלות אט אט על ארבעתנו. היה זה פירוש חי ל"חלקלקות באפלה", שאין למצוא כמותו בהרים, אלא רק בקרקעות הגיר של המדבר.
וירמיהו הנביא נמצא בוודאי, לא אחת במצב כזה בתוך נדודיו הרבים במדבר, וידע היטב את האימה הזאת. לכן טבעי הדבר, שקללה כזאת תתפרץ בנבואתו בשעת זעמו על מורי העם המכשילים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת