לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
פרק כ"ח חותם את משלו הראשון של איוב, והוא מעין הקדמה למשלו השני שמופיע בפרקים כ"ט-ל"א. הפרק מתחיל בשיר הלל לחכמתו של האדם, אך השבחים שניתנים הם שבחים ליכולותיו הטכנולוגיות של האדם, במיוחד בתחום כריית מתכות ואבנים יקרות. אך חכמה זו, מרשימה ככל שתהיה - היא מוגבלת. למרות יכולתו הטכנולוגית של האדם, הרי שלחכמה עצמה, למהות החכמה - אין לו סיכוי להגיע. זו נחלת הא-ל בלבד. כל שהוא יוכל לעשות הוא להאמין בה' וללכת בדרכיו.
חלק א: האדם החוקר והמגלה (כ"ח, א-יא)
בחלק א איוב מתאר את האדם בעל היכולת, החוקר והמגלה, שגילוייו נשארים בתחומי הטבע. הוא מתאר את אוצרות הטבע הסמויים מן העין, שהאדם מסוגל לגלות את מקורם באמצעות חקירה. האדם בחכמתו יודע את מקור המתכות: כסף, זהב, ברזל ונחושת. הוא משכיל לגלות מתכות אפילו במקומות חשוכים הרחוקים מעיני אדם.
1. עמדו על השימוש של איוב בביטויים מנוגדים ובחזרות מילוליות כדי להדגיש את המסר של דבריו. שימו לב לשינוי שיש במינונים של אור וחושך בין תחילת היחידה לסופה.
2. האדם החוקר והמגלה מחפש אחר אוצרות הטבע החשובים לו. זהו חיפוש המעיד על חכמה שיש בה היבט טכנולוגי. האם חיפוש זה עשוי לשמש מטפורה להווייתו של האדם בכלל ושל איוב בפרט?
חלק ב: החכמה הבלתי ניתנת להשגה ולהערכה (כ"ח, יב-יט)
בחלק ב איוב עובר לתיאור חוסר יכולתו של האדם לגלות את נסתרות החכמה ולאמוד את ערכה הרב מכסף וזהב "א יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ, וְא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" (יג). כפי שמציין פרופ' גרינשטיין: "בחלק האמצעי של הפרק (יב-יט), שליט היסוד השלילי, המובע על ידי המילית "לא". מילית זו מופיעה עשר פעמים בשבעת הפסוקים של חלק זה - לאחר הפזמון החוזר, שהוא הפסוק הפותח של החלק. היא באה בדלת או בסוגר של כל פסוק ולעתים בשניהם. בסידור סימטרי יפה. באמצעות מילית זו מודגש ערכה הרב של החכמה, ששום דבר בעולם לא ישווה לה, אפילו לא כל המתכות היקרות והאבנים הטובות שבעולם" (א'ד גרינשטיין, עולם התנ"ך, עמ' 153 )
3. מהן שתי הנקודות שעליהן חוזר איוב בפסוקים אלה?
4. עמדו על הקשרים ועל הזיקות בין חלק ב לחלק א ביחס למקומם של הכסף והזהב, החיפוש בפינות הנידחות, היחס למאמצי האדם. מה לדעתכם איוב רוצה להדגיש בדמיון ובניגודיות שהוא מציג?
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"