חיבור עמוק לארץ ישראל

אברהם לא מוכן בשום אופן שיצחק יצא מהארץ על מנת לשאת אשה. דבר זה מעט תמוה, שהרי אחד הדברים שבגללם מותר לצאת מהארץ הוא על מנת לשאת אישה (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה', ט)! יתירה מזאת יצחק עצמו מורה ליעקב ללכת לחרן ולקחת לו משם אשה (כ"ח, א-ב).

חז"ל אומרים (מדרש בראשית כ"ו, לה) שיצחק הועלה לעולה ונתקדש בקדושה שאוסרת עליו לצאת מן הארץ. על כן, הקפיד אברהם על כך שהוא לא יצא מהארץ. משום כך גם אוסר עליו הקדוש ברוך הוא לצאת מהארץ בעת הרעב (כ"ו, א-ה), למרות שגם רעב הינו סיבה מספקת להתיר לצאת מהארץ (ראה רמב"ם שם), וכך נהגו אפילו אברהם ויעקב שירדו עם משפחתם למצרים בשנות רעב ומחסור .

נראה, שניתן להוסיף לדבריהם מימד נוסף. האבות הטביעו בזרעם אחריהם, בעם ישראל, את התכונות המאפיינות והמייחדות את האומה הישראלית. זו המשמעות העמוקה של הביטוי "מעשה אבות סימן לבנים".

אברהם טבע בעם ישראל את מידת החסד וההקרבה עבור הזולת, ויותר מכל את מידת האמונה העומדת במבחנים הקשים ביותר.

יצחק הנחיל לעם ישראל את החיבור והקשר האמיץ לארץ ישראל. בכך שיצחק נשאר מחובר לארץ ולא יוצא ממנה גם במציאות המחייבת (או לפחות מתירה) יציאה מהארץ, הוא מקנה לעם ישראל את הנאמנות המוחלטת לארץ ישראל. בזכות נאמנותו וחיבורו המוחלט של יצחק לארץ, נשאר עם ישראל קשור, מחובר וכמהּ לארץ ישראל גם בשנות ניתוק ארוכות.

יצחק, שתפקידו להנחיל לעם ישראל את החיבור והקשר לארץ ישראל, נשאר בארץ ולא יוצא ממנה אולי אפילו במחיר של נשיאת אישה מבנות כנען. בדיוק כפי שאברהם מוכן להקריב את בנו יצחק גם כאשר זה סותר את צו הקדוש ברוך הוא עצמו שאוסר ליטול נפשות ואת הבטחתו "כי ביצחק יקרא לך זרע" (כ"א, יב). שניהם נוטים מדרך האמצע לכיוון הקצה כי רק כך תהיה למעשיהם השפעה לדורות.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון