חטאי הרשע

א. המזמור פותח בתלונה "למה ה' תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה" (א) ולאחר מכן פורס את מעשיו של הרשע (ב-יא) מתוך כך מבקש המשורר "קומה ה' אל נשא ידך אל תשכח עניים [ענווים]" (יב) ומכאן ועד סוף המזמור מתוארת הפנייה לה' (יב-יח).

ב. מעניין לעקוב אחרי רשימת החטאים של הרשע. אפשר אולי לערוך את רשימת החטאים של הרשע במבנה קונצנטרי:

א. הרשע רודף את העני בדרך מזימה (ב)

ב. הרשע מתהלל בכך שהוא מקלל את ה' (ג)

ג. הרשע בטוח בעצמו ולא דורש בא-להים (ד)

ד. דרכי הרשע מצליחות (ה)

ג1. הרשע בטוח בעצמו שלא ייכשל (ו)

ב1. הרשע נשבע לשווא וחוטא בפיו (ז)

א1. הרשע אורב לעני בדרך מזימה (ח-י)

כך נראה שמרכז טענת המשורר היא לגבי הצלחת הרשע על אף חטאיו, בתחומים השונים.

עוד אפשר גם למצוא ביטויים שונים במחציות השונות של הרשימה. במחצית הראשונה הוא נקרא "רשע" ("בגאות רשע.. כי הלל רשע.. רשע כגבה אפו..."; ב-ד) אך במחצית השנייה הוא לא נקרא כך. כמו כן במחצית הראשונה הקב"ה נזכר פעמיים ("נאץ ה'... אין א-להים כל מזמתיו"; ד-ה) ואילו במחצית השנייה ה' לא נזכר כלל.

כך יש להבין שהמשורר תולה ברשע שני סוגים של חטאים, גם כלפי החברה וגם כלפי המקום. במחצית הראשונה המשורר תולה את החטאים של הרשע בחטא כלפי הא-להים ואילו במחצית השנייה ההאשמות של הרשע הן בחטאו כלפי החברה. בהקשר של החברה הרשע אינו נקרא רשע מכיוון שהוא מצליח לפגוע בצורריו – אלו שרואים בו רשע.

ייתכן שגם הפסוק הפותח את המזמור "למה ה' תעמוד ברחוק" (א) מקביל לסיום של רשימת החטאים "אמר בלבו שכח א-ל הסתיר פניו בל ראה לנצח" (יא) – התלונה של המשורר היא על עצם המחשבה של הרשע שה' מסתיר את פניו ולא רואה מה מתרחש בעולמו. המשורר מתלונן על כך ומבקש מה' "קומה ה' אל נשא ידך..." (יב). כשמשווים בין שני הפסוקים האלו השאלה שאמורה להישאל היא: מה באמת חושב המשורר? האם הוא חושב כמו הרשע, שה' מסתיר פניו? או שמא הוא משוכנע שאין הדבר כך וטוען שה' לא באמת עומד מרחוק אלא המציאות רק נראית כך? עוד יש לציין כי השינוי המשמעותי שבין שתי הטענות האלו, שכה דומות אחת לשנייה, הוא כמובן העמדה של הטוען. הרשע טוען שה' מסתיר פניו, ונוח לו בזה, הוא שמח שה' מסתיר פניו, שהרי זה מעיד על כך שהרִשעה נצחה. המשורר לעומת זאת מתלונן על כך שה' עומד "ברחוק", המצב הזה מפריע למשורר, ולכן הוא מבקש מה' שיגלה פניו ויגמול לרשע כגמולו.

ג. הבקשה של המשורר גם היא מתכתבת עם חטאי הרשע ומוסבת לבקשה להושעת החלשים בחברה:

הבקשה: "אל תשכח עניים [ענוים]" (יב) – חטאי הרשע: "בגאות רשע ידלק עני" (ב), "אמר בלבו שכח א-ל" (יא)
הבקשה: "על מה נאץ רשע א-להים" (יג) – חטאי הרשע: "ובצע ברך נאץ ה" (ג)
הבקשה: "ראתה כי אתה עמל וכעס תביט" (יד) – חטאי הרשע: "תחת לשונו עמל ואון" (ז)
הבקשה: "אמר בלבו לא תדרש" (יג), "שבר זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא" (טו) – חטאי הרשע: "רשע כגבה אפו בל ידרש" (ד)

ד. החתימה של המזמור (טז-יח) פותחת באמירה ש"ה' מלך עולם ועד" (טז) - בניגוד לרשע, המשורר ממליך את ה' ומכיר במלכותו, ומתוך כך יקוים "אבדו גוים מארצו" (שם). "תאות ענוים שמעת ה'" (יז) – את תאוות הענוים צריך ה' לשמוע ולא את "תאות נפשו" (ג) של הרשע.