אלוקים בחכמתו יודע את חטאי האדם, אפילו כשהם נסתרים ונעלמים מהאדם עצמו.

 

צופר הוא הקטן שברֵעִים. הוא לא זכה, כאליפז, לחזיונות, ואף אין בידו מסורת אבות, כבלדד. אלא נשען הוא על אמונה תמימה בחכמת האלוקים, שאין אדם יכול לרדת לעמקה. הטענה, שחכמת אלוקים רבה, כבר אמרה איוב בראשית מענהו לבלדד. אלא שאיוב טוען, שאלוקים נוהג בחכמתו שלא כשורה. וצופר סובר: הואיל וחכמת אלוקים רבה, ודאי שבדין הוא מייסר את האדם. ואף אם האדם אינו יודע שחטא, אלוקים בחכמתו מצא חטא שנעלם מידיעת החוטא עצמו.

והואיל וכן הוא, תובע צופר מאיוב לחזור בתשובה, וכרעיו שקדמו לו, מבטיח הוא לאיוב רוב הטובה הצפונה לחוזרים בתשובה. וכמו שבלדד דיבר אל איוב בלשון קשה יותר מאליפז, כן דיבר צופר דברים קשים יותר מבלדד.

בלדד לא פרש שאיוב חטא, אלא הבליע זאת ברמז ובלשון ספק. ואילו צופר אומר בלשון ברורה, שאיוב הרבה לחטוא יותר משיעור הייסורים שבאו עליו, ויש בידו ובאהליו אוון ועוולה (ו; יד)

ואף על פי שטען צופר, שאלוקים מייסר את האדם על חטאים הנעלמים מידיעת האדם עצמו, מאשים הוא את איוב בחטאים גדולים ורבים. אפשר לומר, שכוונתו, שאיוב שקע בחטא, עד שאפילו חטאים גדולים נעלמים מדעתו. ואפשר שבשטף הויכוח סותר צופר את דברי עצמו.

 

מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר איוב, סיכום פרק יא