שלושה פרקים מוקדשים לתיאור חורבנה של צור הבוטחת. מיקומה של העיר הקשה מאוד על נסיונות הכיבוש לאורך ההיסטוריה
שלושת פרקי הנבואות על צור (כ"ו - כ"ח) הם יחידה אחת.
צור הימית ישבה על אי, עם נמל טבעי בצפונו, וגלי הים היו לה כחומות מהטבע – שום כובש בימי קדם (עד אלכסנדר מוקדון, שבנה סוללה בתוך הים, והפך את צור לחצי אי) לא הצליח להבקיע אליה, והיא חשבה את עצמה מוגנת ובטוחה – "...אֱמֹר לִנגיד צֹר... יען גָבַהּ לבךָ, וַתֹאמֶר... מושב אלהים ישבתי בלב יַמים" (כ"ח, ב).
מאידך, צור היבשתית והרי הלבנון היו חשופים לכובשים הגדולים, אשור, מצרים, בבל ופרס. רוב הכובשים שאפו (אחרי דיכוי המרידות) להשאיר לצור עצמאות חלקית (ולפחות, אוטונומיה), כדי לשמור על בירת המסחר הימי, וליהנות מפירות העושר – גם צור, העדיפה הסכמים כאלה במקרים רבים.
יוצא מן הכלל היה נְבוּכַדְרֶאצַר, שעלה על צור באמצע מצור ירושלִַם, ו"הֶעֱביד את חֵילוֹ עֲבֹדה גדולה אל צֹר, כל ראש מֻקְרָח, וכל כָּתֵף מְרוּטה" (כ"ט, יח) – לדברי יוסף בן מתתיהו* (שציטט מקורות עתיקים), נמשך המצור הבבלי 13 שנה, מיחזקאל (כ"ו, א; כ"ט, יז) משתמע - 16 שנה, הרבה יותר מכל כובש אחר. הגורם (גם) לכך היו המצרים.
עם היחלשות האימפריה האשורית השקיעו המצרים מאמצים מיוחדים לחזק את אחיזתם בצור, וכך היא הפכה למערכה מכרעת על השליטה במרחב כולו. לבסוף, הבבלים 'הצליחו' כל-כך, שהפכו את צור היבשתית ל"עיר נחרבת" (כ"ו, יט). צור הימית, אחרי שנכנעה לבסוף וקיבלה עליה פקיד בבלי לצד המלך, לא יכלה לספק תמורת-שלל ראויה לשליט הבבלי – "ושָׂכָר לא היה לו ולחֵילוֹ מִצֹר, על העבֹדה אשר עָבַד עליה" (כ"ט, יח).
-----------------------------------------
* קדמוניות היהודים, ספר עשירי (יא, א); הכרוניקה הבבלית של ימי נבוכדראצר נמצאה קטועה.