חורבן שילה

הפרק מדבר על חורבן שילה, החורבן הגדול, בה"א הידיעה. על מנת להבין את גודל החורבן, נעיין באזכורים נוספים שלו –
"כִּי לְכוּ-נָא אֶל-מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל... וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ. וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם אֵת כָּל-זֶרַע אֶפְרָיִם" (ירמיהו ז', יב-טו).
וגם בתהילים:
"וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּו וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד-צָר. וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר. בַּחוּרָיו אָכְלָה-אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ. כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה" (תהלים ע"ח, ס-סד)

התנ"ך מציג את חורבן שילה כמשהו נורא, כטראומה לאומית. כאשר מנסים לדבר על חורבן מוחלט מדברים על חורבן שילה, המתרחש בפרקנו.

נשאלת השאלה – מדוע היה חורבן כה קשה? במה חטאו ישראל שנחרב המשכן?

כדי למצוא את התשובה לשאלה זו, נחזור לירמיהו. באותו הפרק מוכיח ירמיהו את העם על תפישתם: "אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיהו ז', ד). הנביא מוכיח את עם ישראל על בטחונם המלא בכך שהמקדש לא יחרב, אך ורק כי הוא מקדש.

גם בפרק שלנו נראה תופעה דומה: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ ה' הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ" (ג) העם חושב שהארון יציל אותו רק בשל היותו ארון הברית.

לא רק העם חושב ככה, אלא גם פלישתים, "וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱ-לֹהִים אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱ-לֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱ-לֹהִים הַמַּכִּים אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַכָּה בַּמִּדְבָּר" (ז-ח).
הפלשתים, וכמוהם עם ישראל, חושבים במונחים אליליים ומייחסים לארון כוח מיסטי משל עצמו, מעין נשק מכריע בכל מערכה. תפיסה כזאת של הארון מוטעית לגמרי - הארון הוא ארון הברית. הוא מייצג את הקשר בין העם לא-לוהיו, אין לו כוח עצמאי. אם נזכור זאת ונפעל למען חיזוק הקשר, ה' יושיענו מאויבינו - עם ארון או בלעדיו.

ברגע שאין זאת כך, ברגע שהמשכן וכליו מפסיקים לקשר בין שמיים לארץ ועוברים להיות בעלי כוח עצמאי, אין להם זכות קיום.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער