חורבן צור וגאולתה

פרק כ"ג חותם את חטיבת המשאות על הגויים במשא העשירי והאחרון על צור.
במשא זה מתאר ישעיהו את חורבנה של צור, עיר המסחר הימי המפוארת והעשירה, וחותם בפקידתה בידי ה׳ ובתיקונה כעבור שבעים שנה.
הנבואה על צור נחלקת לשניים. א-יד: החורבן. טו-יט: הגאולה.

א. בפסקת הפתיחה (א-ז) פונה הנביא אל כמה קבוצות וקורא להן להתאבל על חורבן צור. עיקבו אחרי פעלי האבל השונים (הילילו, דומו...) והקבוצות השונות, ועימדו על נקודות המבט המגוונות על חורבן צור. נסו לחשוב כיצד מבטא סגנון תיאור זה את אופייה של צור כעיר מסחר.

ב. חטאיה של צור לא נזכרים במפורש בנבואה, אולם ניתן ללמוד עליהם מכמה רמזים המשובצים בה: עיינו בפסוק ז (השוו לעיל י"ג,ג) ובפסוק ט. מהו המאפיין של צור העולה מפסוקים אלה?
עיינו בפסוקים טו-יז. מדוע מדומה צור לזונה, וכיצד הדבר קשור לעיסוקיה?

ג. גאולת צור: מדוע נפקדת צור דווקא אחרי שבעים שנה? (השוו לאיזכור ׳שבעים שנה׳ בירמיהו כ"ט,י).

ד.  שימו לב לפעלי השכחה והזיכרון בפסוקים טו-יז, והשוו לתיאור גאוות צור בחלק הראשון. כיצד מהווה פקידה מאוחרת זו תיקון לחטא?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"