חורבן ארם

הנבואה בפרק י"ז נאמרה, כנראה, על רקע הברית שנכרתה בין ארם לישראל בימי פקח בן רמליהו, כנגד אחז מלך יהודה (ראו לעיל פרק ז׳). בנבואה זו ישעיהו מנבא על חורבנה המוחלט של דמשק, בירת ארם, יחד עם חורבן ממלכת ישראל.
בסופו של הפרק, בפסוקים יב-יד מופיעה נימה אופטימית יותר: הנביא מנבא על התקבצות עמים רבים למלחמה, ועל תבוסתם הפתאומית מאת ה׳ כעונש על פגיעתם בישראל.

א. בפסוקים ה-ו הנביא משתמש בשני דימויים חקלאיים כדי לתאר את הפורענות על ישראל וארם: קציר חיטים ומסיק זיתים. דימויים אלה מתבססים על שתי מצוות מהתורה – לקט ועוללות (ויקרא י"ט,ט-י). דימוי העוללות בנבואות ישעיהו קשור לרעיון ה׳שארית׳ שתיוותר מישראל וממנה יצמח העם מחדש (ראו למשל ו׳,יג; י׳,כ). העוללות נזכרות גם בנבואות הפורענות של ירמיהו שנאמרות על סף החורבן (ירמיהו ו׳,ט; מ"ט,ט). עימדו על ההבדל בדימוי העוללות אצל שני הנביאים וחשבו מה מלמד הדבר על אופי נבואותיהם

ב. בפסוקים ז-ח חוזרים (בהקשרים מנוגדים) חמש פעמים שורשים בעלי מצלול דומה: "עשה"/"שעה". עיקבו אחרי הופעותיהם ועימדו על משמעותם

ג. בפסוקים ט-י ממשיך ישעיהו את נבואתו ומשתמש באמצעי הספרותי של לשון נופל על לשון דרך הופעת השורשים "מעוז" ו"עזב". עקבו אחרי מופעיהן של המילים ועימדו על ההקשרים המנוגדים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"