הרב מדן מתאר את המציאות של אימוץ ילדות בתקופת התנך, ולאור זאת את המשל והנמשל בפרקנו

 

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי:

אביה של ירושלים במשל של יחזקאל אמורי, ואמה חתית. ומה היא עצמה? מסתבר שהיא מעין ממזרת. זאת, אם נניח שנישואי אמורי עם חתית אינם חוקיים ואינם מקובלים בחברה הכנענית. ומה דינה של ילדה בלתי חוקית, שאמה החתית בושה בה כשהיא נולדה מחמת 'תאונת עבודה' שהייתה לאם בעת שהתייחדה בסתר עם האמורי? האם משליכה אותה בעת הולדתה אל השדה הפתוח ומתכחשת להריונה. התינוקת שזה עתה נולדה תהיה מן הסתם מאכל לאחת מחיות השדה, ועקבותיה יחד עם עקבות חרפתה של האם ייעלמו לעד.

התינוקת, שנולדה בחופזה ובמחתרת, לא טופלה בחבל הטבור, לא נוקתה ולא חותלה. היא הושלכה מלוכלכת לשדה הפתוח אל מיתה משונה העתידה לבוא עליה מיד. אך בשעות חייה האחרונות מצא אותה לפתע איש רחמן, הבין מה קרה והחליט להרימה, להציל אותה וליטול אחריות על גידולה. כמו באגדות הפנטסטיות – איש זה לא היה אחר מאשר המלך בכבודו ובעצמו.

בנמשל התינוקת היא עם ישראל המושלך על פני השדה בלא טיפול בגלות מצרים כשהכול מצפים לגוויעתו. המלך הוא הקב"ה, המוצא את עם ישראל במצבו השפל, ומאמץ אותו אליו כאשר ישא האומן את היונק.

אך נשוב למשל: יש משהו פגום, גם באורחות הצניעות, בגבר המגדל תינוקת בביתו, שהרי היא עתידה במהרה להפוך לנערה, לאישה, ואיך יתייחד עמה?

ודאי אין בטענה זו למנוע ממנו להציל את חייה של התינוקת, שלא יהא כחסיד השוטה הנמנע מלהציל אישה טובעת כדי שלא יצטרך לנגוע בה. ועדיין – איך יתייחד עמה?

הפתרון המוצע בזאת, שבעת שהוא מכניסה לביתו יקדשנה וייקחנה לאישה, וכך תהא מותרת לו כשתגדל.

הקורא עשוי להיבהל בשל הפרש הגילים בין המבוגר שמצא את התינוקת בת יומה לבינה. מה יהא על הזיווג כשהפרש הגילים כה גדול?

אך חיי הזיווג במקרא, וגם בתקופתם של חז"ל היו שונים מהיום. פעמים רבות היה הפרש של דור שלם בין הבעל לבין האישה. הפרש זה מסביר בין השאר גם את מעמדו הבכיר ללא עוררין של הגבר במשפחה המקראית. יצחק היה בן ארבעים כשנשא את רבקה. גילה לא כתוב במקרא, אך כשיצאה לארץ כנען הלכה מיניקתה יחד עמה. (תלמידה אתיופית סיפרה לי בעבר, שבכפר האתיופי היו נשלחות ילדות בנות שלוש לשאוב מים מן הבאר.) מסתבר, שכשיצחק הכניסה לאוהלו, הוא טיפל בה כאב בבתו עד שגדלה. כשהוא הזקין, היא, שהייתה עדיין צעירה יחסית, ניהלה את הבית באומץ ובחוכמה.

מרדכי היה האומן המאמץ של אסתר בת דודו, שנתייתמה מהוריה בצעירותה. הוא לקחה לו לבת, אך חז"ל דורשים, שלקחה 'לבית', כלומר, לאישה, והיא הייתה נשואה לו.

שלמה שלט בתחילה באלף נשותיו הצעירות, משום שהיה כמנהל בית ספר תיכון מקיף לבנות. כשהזקין והן גדלו, יחסי הכוחות בזיווגו עמן השתנו, והן עשו עם אליליהן בירושלים כחפצן.

נשוב למעשה שאנו עוסקים בו (במשל). הבת שאומצה על ידי המלך הנדיב גדלה ולא חפצה בזיווגו. היא לא חפצה כלל בחיי משפחה קבועים, והעדיפה את הזנות.

הנמשל ברור וכואב שבעתיים.