חוצפתו של נביא ישראלי

יונה התפלל רק כשהיה לגמרי לבדו מול ה'. אבל תפילתו האישית נסמכה לשיר תפילה כללי של מצוקות אנשי ים וטובעים, כי הביטויים מתארים מצבים שונים:

קראתי, מִצָרה (שבאה) לי, אל ה' –
וַיַעֲנֵני (אם אזכה) –
מִבֶּטֶן שְאוֹל (=מִקֶבֶר) שִוַעְתי (=זָעַקתי) –
שָמַעתָ (=הֲתִשמַע) קולי?
וַתַשְליכֵני מְצוּלה בִּלְבַב יַמים,
ונהר יְסֹבְבֵני,
כל מִשְבָּרֶיךָ וגַלֶיךָ עָלַי עָבָרוּ;
ואני אמרתי: נִגְרַשְׁתי (=התרחקתי) מנגד עיניך,
אך אוסיף להַבּיט אל היכל קדשך;
אֲפָפוּני מים עד נפש
תְהוֹם יְסֹבְבֵני,
סוּף חָבוּש לרֹאשי;

לקִצְבֵי (=לַקְצָווֹת, לְתַחתית) הרים ירדתי,
הארץ (נעלה) בְרִחֶיהָ בַעֲדי (=עָלַי) לעולם,
וַתַעַל מִשַחַת חַיַי (=נפשי), ה' א-להי;
בְּהִתְעַטֵף (=בהִתעַלֵף) עָלַי נפשי, את ה' זכרתי,
וַתָבוֹא אֵלֶיךָ תפלתי אל היכל קדשך (?);
מְשַמְרים הַבְלֵי שָׂוְא (=עובדי אלילים, אנשי הספינה),
חַסְדָם יַעֲזֹבוּ (=השליכו אותי למים כדי להינצל);
וַאני בקול תודה אֶזְבְּחה לך, אשר נָדַרתי אֲשַלֵמה,
יְשוּעָתָה לה' (=אם תוֹשיעֵני).

ב'בית' הראשון של התפילה בולטת תחושת ההשלכה וההרחקה שיונה גזר על עצמו, כאשר נמנע מלהתפלל ולהתווכח וברח מִלעמוד "לפני ה'". ב'בית' השני בולט מצבו הנואש, נָעוּל ב'קֶבֶר', ונפשו עומדת לצאת בכל רגע. שני ה'בתים' מסתיימים בתקווה ובתפילה "אל היכל קדשך", ומלמדים כוחהּ של תפילה גם מתהומות הייאוש.

ה'בית' השלישי מקביל לזבח ולנדרים של אנשי הספינה (א, טז), כך ששני הפרקים (א ו-ב) חותמים בזבח ונדרים לה', והנה נחשף טפח מחוצפתו של נביא ישראלי:

'ריבונו של עולם, במי אתה בוחר?
בעובדי אלילים, שהפכו ליִראֵי ה' בעת צרה, אבל השליכו אדם למים למען הצלת נפשם?
או בנביא עברי, שקשה לו להסכים עם שליחותך?'.
יונה קיבל הזדמנות נוספת.

באדיבות אתר 929