חופש ושיוויון, ערכים הפוכים

תרומת הנדבה היא החופש – "מאת כל איש אשר יִדְבֶנוּ לִבו, תִקחוּ את תרומתי" (כ"ה, ב) – העשיר יַרבֶּה, והדל יַמעיט, חסרי היכולת לא יתנו כלום, ובעלי היכולת יזכו בכיבודים הראויים, ושמם ייזכר. החופש הוא רעיון נפלא, אלא שהמחיר שלו הוא בפערים הגדולים.

הדיבור הפותח ("וידבר ה' אל משה לאמר", כה, א) מוביל אותנו ברצף בפרשיות תרומה ותצווה, עד תומן. רק בתחילת פרשת כי-תשא מופיעים ששה דיבורים חדשים, והראשון מציב לפנינו תרומה הפוכה לחלוטין, תרומה של כופר נפש – "מחצית השקל בשקל הקדש... העשיר לא יַרבֶּה, והדל לא יַמעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת ה' לְכַפֵּר על נַפשֹתֵיכֶם... וְנָתַתָ אֹתו על עֲבֹדַת אֹהל מועד..." (ל, יג-טז) – כאן תרומת החובה, הצועקת שוויון.

גם השוויון הוא רעיון נפלא – כל בני אדם נולדו שווים, ובכפרת נפשות אין שום הבדל בין עני לעשיר – אבל המחיר של רעיון השוויון הוא הכוח הנדרש כדי לגבות את מס החובה.

איך ייבנה המשכן עם עבודת אוהל מועד, גם מתרומת הנדבה החופשית, וגם ממס החובה השוויוני – הלוא במקום שיש חופש, אין שוויון, ובמקום שיש שוויון, אין חופש?

התשובה נמצאת בתחילת פרשת פקודי (בפרק לח), וכאן ניתן רק את תמציתה – את אַדנֵי הכסף עליהם ניצבו קרשי המשכן ועמודי הפרוכת, עשו מ"כסף פְּקוּדֵי העֵדה", וגם את וָוֵי העמודים לקשירה בסוף (לח, כה-כח) – בבסיס שעליו עומד המשכן מיוצגים בשוויון גמור, כל בני ישראל, עם הקשירה בסוף – כל השאר בא בנדבה.

בסיס שוויוני, ועל גביו נדבה חופשית – איזון ראוי בין ערכים הפוכים.

באדיבות אתר 929