חול גבול לים

"וזהו שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבא: בשעה שאמר הקב"ה 'יקוו המים' (בראשית א', ט), עמד שר של ים לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבונו של עולם, והלא כל העולם כולו אני מלא. מיד בעט בו והרגו, שנאמר 'בכחו רגע הים' (איוב כ"ו, יב)" (מתוך פירוש רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, חלק רביעי פרק ח).

המדרש מתאר את בריאת העולם. 'שר של ים' אינו מסכים לוותר על המצב הנתון, בו העולם כולו מכוסה מים. אנו יודעים מתי היה זה: "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א', ב). ועל כך אומר רבי יוסף אלבו:

"הנה, הם קראו 'שר של ים' לטבע יסוד המים, ואמרו עליו שהיה ממלא כל העולם, שטבעו לכסות הארץ, אלא שנתגלית ברצונו של הקב"ה"

רבי יוסף אלבו מתרגם את המונחים של מדרש האגדה למונחים המדעיים של זמנו. מה שקוראים באגדה 'שר של ים', הוא בפילוסופיה היוונית 'יסוד המים'. העולם, לפי תיאוריה זו, בנוי מארבעה יסודות: אש ורוח, עפר ומים. יסוד המים תכונתו לכסות הכל, והימצאות היבשה נוגדת את טבעו.

"ועל כן אמרו: עתיד הקב"ה להחזירן למקומן, להורות שהִגָּלוּת היבשה אינו מדרך טבע, אלא ברצון רוצה שהוא מעמיד העולם וקיימו כן. ולפי שהדבר שהוא בטבע ראוי שיהיה כן בפועל בעת מן העתים, אמרו שעתיד הקב"ה להחזירן למקומן"

כאן נכנס רבי יוסף אלבו להנחות פילוסופיות נוספות: אם טבע המים לכסות הכל, הכרח הוא שהם אי פעם יממשו את תכונתם. שאם לא כן - אין זו תכונת המים. ואנו הרי יודעים שתכונת המים היא לכסות הכל. מסקנה - אי פעם יהיה מצב בו העולם יחזור למעמדו הראשון - והמים יכסו את הכל.

"וזו ראיה מכרעת שהעולם עומד תמיד ברצון רוצה, ולא בטבע, והוא המשגיח בו להנהיגו בצדק ובמשפט"

וכאן המסקנה. אם המים מתנהגים בניגוד לטבעם הבסיסי - זוהי ראיה שיש מי שמכוון את הימצאם כך. זו ראיה שהעולם עומד תמיד ברצון רוצה, ולא בטבע, והוא המשגיח בו להנהיגו בצדק ובמשפט.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת