חגי תשרי מלמדים אותנו שההכרה הלאומית שלנו תלויה בהכרה האוניברסלית שלנו. רק אחרי ראש השנה שהוא חג אוניברסלי בעיקרו, מגיע יום כיפור שהוא חג לאומי, ורק לאחר סוכות מגיע שמיני עצרת.
לראש השנה העברי יש שני ראשים, לאומי ואוניברסלי. מצדו הלאומי אנו חוגגים את חירותנו – על פי מסורת חכמים בראש השנה הופסק השעבוד מאבותינו שבמצרים. ומצִדו האוניברסלי אנו מזכירים את יום הדין, היום שבו הבורא דן את ברואיו כולם. כל באי עולם עוברים לפניו כבני צאן. על המדינות בו ייאמר: איזו לחרב איזו לשלום. איזו לרעב איזו לשבע. בתפילות ראש השנה אנו קוראים לכל העמים, שיעשו כולם אגודה אחת ויקבלו את מלכותו של האל. לפני תקיעת השופר אנו מזמינים אותם לתקוע כף זה עם זה באהבה ובחיבה: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵא-לֹהִים בְּקוֹל רִנָּה".
ארבעת חגי חודש תשרי מלמדים אותנו שההכרה הלאומית שלנו תלויה בזכירת מחויבותנו העולמית האוניברסלית. ראש השנה הוא יום אוניברסלי. אחרי שעברנו אותו אנו זוכים ליום כיפור שהוא יום לאומי פרטי משלנו. לאחר מכן מגיע חג הסוכות האוניברסלי. במקדש שבירושלים מקריבים 70 פרים בשבעת ימי החג בעד 70 אומות העולם. על פי הנביא זכריה זהו חג שלעתיד לבוא יעלו כל הגויים לחוג אותו בירושלים. לאחריו בא יום שמיני עצרת הלא הוא חג שמחת תורה, "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (לה) – יום שלנו בלבד. ביום הזה מקריבים "פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד" כנגד האומה היחידה.
כפי שאמרו חכמים במדרש שה' מבקש מאִתנו עוד יום: "עכבו עצמכם לפני עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם".
באדיבות אתר 929