חברות אמת או גיִס חמישי

לאחר המפגש האחרון עם שאול (כ"ו) מגלה דוד כי הוא אינו יכול לסמוך על מילתו של שאול והוא, ככל הנראה, ירדוף אחריו עד סוף ימיו. על כן הוא בוחר להימלט לגת שהיתה בשליטה פלשתית מתוך הנחה כי שאול לא יגיע לשם, מה שהתברר כנכון (כ"ז, ד).

ניסיון זה מתחבר לניסיונו הקודם לרדת לפלשתים בבריחתו משאול (כ"א). גם אז הוא מגיע אל אכיש מלך גת אם כי אין הכרח כי מדובר באותו המלך ויתכן שהכוונה ליורשו שהרי בפרק כ"ז הוא נקרא אכיש בן מעוך. הפעם דוד מלווה בשש מאות איש ולכן אינו חושש פן יהרגוהו.

לכאורה ניתן לחשוב כי דוד הפנה עורף לעם ישראל וכי כל כוונתו היא להציל את עצמו ואת משפחתו מפני שאול ואנשיו. הוא מנסה כל העת להתיידד עם אכיש מלך גת ואף משכנע אותו להוציאו למלחמה כנגד ישראל (כ"ט). הוא אף מרגיש נבגד כאשר אכיש בעצת סרני פלשתים דוחה אותו מלהשתתף במלחמה ומחזיר אותו הביתה.

מה ביקש דוד להשיג בחברותו עם פלשתים? האם חיפש איזור נוחות, סיפוק והערכה או שמא מטרתו היתה אחרת לגמרי?

דומה שכל העת מדגיש הנביא כיצד בעצם מבקש דוד לתעתע באכיש מלך גת. הוא מטהר את דרום הארץ מעמי כנען ועמלק וטוען בפני אכיש כי הוא נלחם בעם ישראל. דוד מנסה דרך חברותו זאת להצליח במה ששאול נכשל בו. הוא מבקש למוטט את פלשתים מבפנים ולא כלוחם מבחוץ. ממש בדומה לשמשון שגם הוא נקט בדרך זו במלחמתו איתם. כנראה תכנן דוד להיות גייס חמישי במלחמה שלוחם בפלשתים מבפנים ומסייע לישראל. זו הסיבה שהתאכזב כשגילה שלא מתכננים לשתף אותו בקרב.

עוד על אותו עניין בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון 'חגיגת הניצחון שלא התקיימה'

וכן בפוסט מאת הרב אמנון בזק 'נאמנות כפולה'