הציווי לבנות מקדש, החל מאז כניסת ישראל לארץ, אולם בפועל לא התקיימה מצווה זו אלא כעבור ארבע מאות שנים. מדוע התעכבו כל כך? והאם דבר זה נזקף לחובתם של ישראל?
כמקור למצוות בניית בית הבחירה מביא הרמב"ם (הלכות מלכים) את הפסוק בפרקנו: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (ה). פסוק זה עדיף בעיני הרמב"ם מהפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כ"ה, ח) משום שמצווה זו נתקיימה גם בהקמת המשכן בעת נדודי ישראל במדבר. ולעומת זאת, מצות "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ" תובעת לחפש ולבקש את המקום הראוי להקמת המקדש ולהשראת השכינה בארץ ישראל – "וּבָאתָ שָׁמָּה".
הציווי לבנות מקדש, החל אפוא מאז כניסת ישראל לארץ, אולם בפועל לא התקיימה מצווה זו אלא כעבור ארבע מאות שנים כפי שמפורש בספר מלכים א' פרק ו', א: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַים...וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'". מדוע התעכבו כל כך?
הרמב"ן (במדבר ט"ז, כא) זוקף איחור זה לאשמת ישראל וכותב: "ואני אומר בדרך סברא שהיה עונש על ישראל בהתאחר בניין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאוהל אל אוהל כגֵר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמור: נדרוש את ה' ונבנה את הבית לשמו".
אבל לאמיתו של דבר, אם נעיין בפרק שלפנינו נגלה שהתורה עצמה מציינת כי לבניין המקדש תוקדם תקופה ממושכת של התיישבות בארץ וביסוס ביטחונה: "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה... וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח" (ט-י).
דברים אלו מפורשים בבהירות בדברי ה' לדוד המלך, המבקש לבנות את בית הבחירה ונענה על ידי נתן הנביא: "וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד..." (שמואל ב ז', י) או אז ורק אז: "וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ... הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי..." (שם, יב-יג).
כל עוד אין ישראל יושבים לבטח בארצם אין הקב"ה יכול לשכון בבית ארזים לפי שאין הוא נבדל מהם, "בְּכָל צָרָתָם - לוֹ צָר" (ישעיה ס"ג, ט).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות