זכויותיו של נח

זכה נח שהפתיחות לשתי ההתגלויות האחרונות אליו תנוסחנה בסגנון, שכיוצא בו מצאנו רק באברהם ובייחוד במשה. כוונתנו ללשון 'לאמר' (ח', טו; ט', ח). וכל הפתיחות הללו באות בסמוך למצווה. ואכן זכה נח - בדומה לאברהם ולמשה - שתורה ומצוות ינתנו על ידו, וכוונתנו לשבע המצוות שנקראות על שם בניו (שבע מצוות בני נח) שניתנו לכל באי עולם. ובעלי התוספות כתבו, שגם תורה שבעל פה ניתנה לנח: קבלה הייתה מאת נח שהקריב מכל עוף טהור ובדק את כולם ומסר לדורות. ומנוהו חז"ל עם הנביאים שניבאו לפני בוא ישראל למצרים.

ובדומה לאבי אבי זקנו חנוך, כתוב גם בו: "את הא-להים התהלך נח" (ו', ט). נראה שעיקר עניינה של ההתהלכות הוא עשיית צדקה ומשפט שבין אדם לחברו, כמפורש באברהם.

ועוד במשמעה של ה'התהלכות לפני ה'' - ידיעת סוד העבודה הראויה שחייב אדם לעבוד את קונו. ואכן בצאתו מן התיבה, אין נח עושה לביתו, אלא בונה מיד מזבח - ובזה הוא הראשון - ומעלה עליו עולות "מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור" (כ). ונראה שבהטעמת לשון 'טהורה', ביקשו הכתובים לרמוז לכוונות שכיוון במעשה זה. וראשון הוא נח שבקרבנותיו נתפרש הלשון הרווח לימים בתורת הקרבנות - 'ריח ניחוח' = ריח של ניחוח, 'לשם נחת רוח לה', לשם מי שאמר והיה העולם' (זבחים מו ע"ב). 

מסתבר שביקש נח להביע בקרבנותיו את תודתו ואת תודת בני ביתו על ההצלה והישועה שזכו להן, כדין 'יורדי הים באניות' וכדין 'יושבי חושך וצלמוות' שזכו לצאת מבית כלאם ולראות באור העולם (תהלים ק"ז). ונקט כתובנו שלושה פעלים ('ויבן', 'ויקח', 'ויעל') לרמוז לזריזות במעשה נח.

נערך ע"י צוות אתר התנך, מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר בראשית עמ' רט , רמ-רמא