זבולון? זה על שם הסבא?

כל קריאת שֵם בתנך היא מדרש שלם. והשם הקצר מכיל לפעמים תוכן נוסף ואף שונה ממשפט ההסבר. הכרזת לאה 'ראו בן', איננה זהה למשפט "כי ראה ה' בעניי" (כט, לב). אצל זבולון אנחנו מוצאים גם 'זבד טוב', כלומר מתנה טובה ושפע טוב, וגם 'יזבלני אישי', כלומר יבנה לי זבול (=ארמון). השם יוסף שונה מקריאת רחל הראשונה: "אָסַף א-להים את חרפתי" (ל, כג), ומבטא את הבקשה להמשך – "יֹסֵף ה' לי בן אחר" (ל', כב-כג).  

בהולדת בני יעקב אנו רואים שלאה ורחל קראו שמות (גם לבני בלהה וזלפה), ובעת הלידה. כאשר נולד לוי התפייס כנראה יעקב עם לאה על ליל התרמית והיה אִתה בלידה, ובלשון לאה: "עתה הפעם יִלָוֶה אישי אלי כי ילדתי לו שלֹשה בנים" (כט, לד) – "על כן קרא (יעקב) שמו לוי" (כט, לד). בהולדת הבן הרביעי כבר יכלה לאה להודות לה', והיא קראה לו 'יהודה'.

השמות 'דן ונפתלי' מבטאים את המתח הנורא ששרר בין לאה ברוכת הבנים ובין רחל העקרה, והקנאה הגדולה הביאה ליעקב ארבע נשים שרק אחת אהב.

ביצחק נמצא דבר מיוחד – שניהם צחקו ושניהם קראו לו 'יצחק'. אבל אברהם קרא את שמו בברית המילה, ומנהג זה גבר על מנהג קריאת השם בלידה, לרוב על ידי האם. חשיבותה של ברית המילה היא שקבעה כך, אך מנהג האמהות לקרוא שם בלידה נשמר בתנך בעיקר בלידתם של בני יעקב.

באדיבות אתר 929