ועדת חקירה לפשעי מלוכה

החזון הנבואי הגיע כאן לשיא המהפכה החוקתית-פוליטית: עיר המקדש לא תהיה עוד חלק מנחלות השבטים, אלא "תְרוּמָה לַה', קֹדֶשׁ מִן־הָאָרֶץ" (מ"ה, א) – ריבוע של 25.000 אמה מכל צד (במידות האמה הגדולה, 15-14 ק"מ), שאין בתוכו ל"נשיא" (=לממלכה) שום חלק ונחלה; לא 'ירושלים בינלאומית', אלא "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" (מ"ה, ג).

500 אמה מכל צד – למקדש עצמו (מ"ה, ב), ו-3000 מכל צד להר-הבית (מ"ב, טז-כ). 25,000 על 10,000 אמה (כ-15 על 6 ק"מ; יותר משטח ירושלים כיום), רק "לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ", ושטח דומה "לַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת" (מה, ד-ה). רק 20 אחוז מרצועת השטח מוקדש לאחוזת העיר (=לציבור, ולחקלאות וצורכי העיר): "וְלַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר" (מ"ה, ז).  

תארו לכם – קרקעות הממלכה/המדינה מרוכזות מיפו לאשדוד ועד נווה-אילן, במערב; ובמזרח, במדבר יהודה ובאזור יריחו (ברצועת רוחב של 15-14 ק"מ). במרכז - עיר המקדש: מנוה-אילן עד מעלה-אדומים, ומשדה התעופה עטרות עד קבר רחל. הר-הבית תופס את רוב העיר העתיקה.

מן הכתוב עולות מסקנות 'ועדת החקירה' הנבואית על פשעי המלכים שגרמו לחורבן, והן מדהימות:
1. להרחיק כליל את הממלכה מהמקדש, ולהשאיר בו רק כוהנים נאמנים;
2. לתת לכוהנים וללוויים את רוב שטחי עיר המקדש, כנחלת קבע;
3. לתת ל"נשיא" (=לממלכה) שטחים נרחבים מצידי עיר המקדש. זאת כדי שיוכל להוריש נחלות לבניו ולתת מתנות לעבדיו, בלי לשדוד נחלות מהעם, או לנַשֵל שום אדם. כך ישמור על "משפט וצדקה", כייעוד בית אברהם, כמצוות התורה וכמוסר הנביאים;
4. "הנשיא" יקבל את תרומות החובה מהעם, ויממן את קרבנות הציבור במקדש; אבל לעולם לא ייכנס למקדש פנימה.

מסקנות מדהימות אלה נשארו גנוזות בתנ"ך, ובלי "נשיא" וכוהנים נאמנים, גם אי אפשר ליישמן.

באדיבות אתר 929